את מדור הקומנדו הוורוד לא עידכנתי נצח. הייתי עסוקה מדי בלבלות כמה שפחות. אבל עכשיו כשסיימתי ללמוד, הגיע הזמן לחזור לבלות. אז אני מביאה לכם שלושה אירועים שונים בתכלית, ואל כולם שווה להגיע.

תקופת התיכון הייתה עבורי סוג של מצב ביניים מרתק. הפכתי מגולם לבן אדם, למדתי איך מתנהגים בחברה. כמובן שכל הלמידה שלי הייתה מטעויות, מה שאומר שתקופות ארוכות הייתי דחויה להפליא. בהתחלה זה הפריע לי. אבל ככל שבגרתי, הבנתי שלהשתלב – זו לא השאיפה שלי. השאיפה שלי, היא להוביל. ועל זה בדיוק מדברת הסדרה המצוינת glee: על אינדיבידואלים שמצליחים להוביל בזכות העובדה שהם שונים, מיוחדים, ולא מתאמצים להיטמע בחברה.

אם המסיבה שאתם חולמים עליה היא מסיבת בריכה,
אם המסיבה שאתם חולמים עליה מוקדשת אך ורק למוזיקה אלטרנטיבית קשוחה ואפלה,
אם המסיבה שאתם חולמים עליה כוללת סט תקלוט אינטראקטיבי אווילי במיוחד מבית זרוב.קום, סטייל רוק-או-פופ, אלא שהוא יכלול רק רוק-או-רוק,
אז לא תהיה לנו ברירה אלא להגשים לכם את כל הנ"ל.

כל חיי הייתי אובססיבי לגבי רעיונות. עד כדי כך, שכששואלים אותי מה אני עושה בחיים אני תמיד מסתבך: "אני צלם סטילס, ווידאו, ויש לי אתר אינטרנט, ואני מארגן מסיבות, ומלווה יוצרים ברשת ומייעץ ומשווק דברים ברשתות חברתיות, וכותב לפעמים." וזה נמשך ונמשך כשלמעשה מה שהייתי רוצה לומר זה פשוט: "אני אדם שחושב על רעיונות ועושה כמיטב יכולתי להוציא אותם לעולם." וזהו. אני לא צלם, אני רעיונאי שיודע לצלם. אני לא בעלים של אתר, אלא מישהו שהיה לו רעיון שהיה זקוק לפלטפורמה אינטרנטית על מנת להיות אפקטיבי. אני לא פרסומאי, אלא מישהו שאוהב לפצח בעיות באופן יצירתי.