Feed items

התמונה של זה שכאן

‫פינת הפאצ'ימו: תיק עזרה ראשונה‬

Submitted by זה שכאן on ג', 08/23/2011 - 06:52

"להכין לך משהו לטיול?" שאלה אמא שלי, שבועות ספורים לפני הטיול הענק שלנו, שנה ברחבי העולם.
"לא לא! אל תביאי כלום. תודה!" עניתי. "טוב, אולי רק תיק קטן של עזרה ראשונה. תרופות בסיסיות, את יודעת."
בשישי, ארוחת ערב חגיגית לקראת הפרידה מאיתנו, מגיעה אמי אחרי מסע של עשרות קילומטרים, כשעל כתפה תיק בטקסטורת ג'ונגל ובגודל של צידנית. בנוסף לתיק הצד הרשמי שלה. "זה בשבילך! עזרה ראשונה!"

התמונה של זה שכאן

‫דרכי הודו‬

Submitted by זה שכאן on א', 08/21/2011 - 19:51

היום השני שלנו בדלהי היה נטול מטיולים. בכל מקרה, כנראה אין פה יותר מדי אטרקציות לתיירים מפונקים כמותנו. פגשתי את ללה, בחורה שהכרתי עוד מימי ישראבלוג. כמובן שהיא הגיעה עם בן זוג, וחברה, וחברה של חברה… כך הפכנו לקהילה עליזה ובנאלית של שמונה תיירים ישראלים. על מנת להתגבש ולהתחבר, ישבנו על גג של גסט האוס ישראלי באופיו עם עוד כמה ישראלים, והתלוננו כמה שאנחנו שונאים ישראלים, ובמיוחד את הנטייה שלהם להידבק זה לזה בקבוצות.

התמונה של זה שכאן

‫פאקינ' טוריסט בדלהי‬

Submitted by זה שכאן on ש', 08/20/2011 - 08:46

נוחתים בדלהי
המונית שתפסנו משדה התעופה (pre paid יצא יותר זול יחסית) הייתה רכיבת שעשועים בפני עצמה. הנהג התייחס לרמזורים כאל המלצה, ואל פסי ההפרדה כעיטורי נוי. באיזשהו שלב נשמע צליל מתכתי עמום, כאילו נשמט חלק מהרכב. הנהג האט, עשה זיגזג קצר, והמשיך לנסוע באותה מהירות.
- כמה זמן לוקח להגיע למיין בזאר? – שאלנו,
הנהג ענה: כן.

התמונה של זה שכאן

‫החווייה האוזבקית שלנו‬

Submitted by זה שכאן on ו', 08/19/2011 - 08:40

זרוב:

עצירת ביניים בטשקנט. הטיסה עם אוזבקיסטן הייתה הבחירה הזולה ביותר, ועל כך לעגתם לנו. ואכן, טסנו יחד עם יותר שיני זהב ממה שראיתי בכל חיי במצטבר עד כה. אמהות צעירות, שטרם חצו את גיל ה-40, מחייכות לעולם כשכל הלסת שלהן זהובה. למרות זאת, הטיסה הייתה בטוחה וזריזה, השירות אדיב והאוכל גנרי לחלוטין – לא קיבלנו שום מנה עם מקור ופרסות נראות לעין. רק כי הסרט שהקרינו בטיסה הגיע מהאייטיז. היה שם נוול עשיר, שהסתובב עם טלפון סלולרי מתקדם, שנראה ככה:

התמונה של זה שכאן

‫אין לי בית‬

Submitted by זה שכאן on ש', 08/06/2011 - 16:02

אין לי בית. לפני שבוע בעלי תומסו ואני עזבנו את הדירה שלנו במרכז תל אביב, ולא נכנסנו לשום דירה במקומה. שארית החפצים שלנו, החיוניים ביותר, הועברו לבית הוריו של תומסו בפרבר מרוחק. אנחנו נודדים בינתיים. מעבירים לילה אצל חבר, בוקר במשרד ממשלה ממוזג, צהריים בחוף הים, ערב בשדרת האוהלים. דרך החיים הזו מהנה ומעשירה. אני לא סובלת בכלל מחסרונו של בית, ואפילו נהנית.

התמונה של זה שכאן

‫זהירות, דושבאג‬

Submitted by זה שכאן on א', 07/17/2011 - 00:24

הדושבאג התל אביבי המצוי – מה שמתעתע בו, זה שהוא חמוד. נוח להזדהות איתו, התנהגותו החצי-חביבה מסתירה את העובדה שהוא אפס מאופס.
הערב, פגשתי את "השחקן". עכשיו, תבינו – אני, אחרי שנים ארוכות של חיים בתל-אביב, נרתעת מהגדרות סטראוטיפיות של תושבי העיר הזאת. לא נעים לי שכולם חושבים שאנחנו שמאלנים-אוכלי-חזיר-בבית-קפה. כי יש בינינו הרבה יותר מזה, כל כך הרבה מקום לאינדיבידואלים לצמוח. ולפתע, לנגד עיניי הוא צץ: התל-אביבי הסטראוטיפי. כאילו צעד היישר מתוך מערכון שנכתב על ידי תושב חיפה. התביישתי.

התמונה של זה שכאן

‫חיי – כרוניקה של טרחה‬

Submitted by זה שכאן on ד', 07/13/2011 - 19:07

גיל 0-12 — תעסוקה: לידה. לימודי הליכה. לימודי דיבור, קרוא וכתוב ברוסית. עלייה לארץ חדשה. לימודי דיבור, קרוא וכתוב בעברית. חשבון. אנגלית. זהירות בדרכים. בשעות הפנאי: לימודי ציור קפדניים.
טרחה.
גיל 12-13 — תעסוקה: לימודים. בשעות הפנאי: לימודי ציור, מקהלה, כתיבה.
טרחה.
גיל 14-16 — תעסוקה: לימודים בתיכון. בשעות הפנאי: לימודים באוניברסיטה הפתוחה. לימודי ציור. בשביל כסף: בייביסיטר לכלבים ו/או לילדים.
טרחה.

התמונה של זה שכאן

‫הטיפוסים בהם תיתקל במלחמת מים‬

Submitted by זה שכאן on ב', 07/04/2011 - 12:28

כמדי שנה, גם השנה תמעד שמח לבב עם ראש מורם לכיכר העירונית ע"ש יצחק רבין למטרת רוויה, פריון ומלחמת מים! נא לא להתבלבל עם מלחמת מין; אני יודע שהאותיות ם' ו-ן' קרובות במקלדת, אבל ככה המשטרה עולה על דברים כאלה.
אך כאשר תגיע למחוז חפצך, זכור שאינך לבדך. ישנם טיפוסים רבים ומרובים בכל מלחמת מים, ועליך להיות ערוך למפגש עם כל אחד ואחד מהם. להלן כמה דוגמאות.

התמונה של זה שכאן

‫הנדרים הנהדרים שלנו‬

Submitted by זה שכאן on ו', 06/17/2011 - 17:01

הנה הקטעים שהקראנו בחתונה. כי יש הבטחות שהרבה יותר פאדיחה להפר כשהן מתועדות על גבי הרשת.
הנדרים של תומסו לזרוב
אהובתי,

את הדבר הטוב ביותר שקרה לי כשהייתי לא שיכור. את הדבר שממשיך לקרות לי כל יום וכל לילה. ורגע אחד לא דומה לשני.
ממך למדתי לשאוף גבוה, לכוון רחוק, לראות את הפרטים הקטנים ולהנות מהחיים. איתך הצלחתי להנות ממוזיקה מטופשת ומשיחות עומק. איתך ראיתי את העולם בוורוד ובאלף גוונים אחרים. איתך, גם שתיקה היא המון.