הדושבאג התל אביבי המצוי – מה שמתעתע בו, זה שהוא חמוד. נוח להזדהות איתו, התנהגותו החצי-חביבה מסתירה את העובדה שהוא אפס מאופס.
הערב, פגשתי את "השחקן". עכשיו, תבינו – אני, אחרי שנים ארוכות של חיים בתל-אביב, נרתעת מהגדרות סטראוטיפיות של תושבי העיר הזאת. לא נעים לי שכולם חושבים שאנחנו שמאלנים-אוכלי-חזיר-בבית-קפה. כי יש בינינו הרבה יותר מזה, כל כך הרבה מקום לאינדיבידואלים לצמוח. ולפתע, לנגד עיניי הוא צץ: התל-אביבי הסטראוטיפי. כאילו צעד היישר מתוך מערכון שנכתב על ידי תושב חיפה. התביישתי.
חברתי החדשה, נקרא לה א', אשה מושכת עד דמעות, הציגה אותו בפניי בעיר האוהלים שברוטשילד: "הוא שחקן".
השחקן סיפר בעיניים נוצצות על הסדרה החדשה שהוא משתתף בה, ועל הסדרה הבאה שהוא מתחיל לכתוב. אוקיי, בוהמיין מעניין, הנחתי, והמשכתי להקשיב למה שהוא מדבר. בדיעבד, היה עדיף שלא. מה שהוא אמר אחר כך, היה: "וואו, א', את פחות רזה מהפעם שעברה שראיתי אותך". וזאת, אף על פי שגופה מעורר קנאה והשראה.
אחרי זה הם דיברו על מגורים. היא שאלה אם הוא מכיר דירה בשבילה. השחקן אמר שהדירה לידו מתפנה, אבל שבדרך כלל הוא מעדיף שהשכנים שלו לא יהיו אנשים שהוא מכיר, והוסיף "בגלל שאת בחורה, אז זה בסדר". ואז הוא שאל אותה בישירות – "אז… את פנויה לקשר?"
היא ענתה בשאלה – "למה, אתה פנוי לקשר?"
הוא אמר: "כן…"
ואז היסס קצת, והמשיך:
"כלומר, בערך. פשוט… אני מחפש פתיחות. הבחורות שיוצא לי להכיר לא מוכנות להיות פתוחות מספיק. מחפש מישהי פתוחה. לא מבין איך אני אמור להעביר חיים שלמים עם אותה אחת, את מבינה למה אני מתכוון?"
-
באותה מידה שאני מבינה למה הוא מתכוון, אני לא מבינה איזה חוצפה/אומץ/טיפשות יש לו. איך הוא מעז להשתמש בשלושה מהמשפטים חסרי הטאקט ביותר שקיימים בלקסיקון הגברי כדי לחזר אחרי אישה שהוא לא מגיע לקרסוליים שלה?
שלושה מסרים לסיום:

• לנשים שמקבלות משפטי-התחלה מסוג "את נראית טוב יחסית למישהי בגילך", "העגילים המכוערים האלה דווקא יושבים עלייך טוב": תתרחקו מהדושבאג כמו מאש. הוא יכול להיראות מעניין, רגיש, משעשע. אבל אם הוא מעליב אותך ב-5 הדקות הראשונות שאתם מנהלים שיחה – תפסלי אותו מיד. תחתכי אותו החוצה מהחיים שלך בו ברגע. הוא לא ראוי לך. אם את לא מנפנפת אותו  - זה כי הוא ראוי לך, נמושה מזוכיסטית וחסרת עמוד שדרה שכמותך.
• לגברים שלא רואים איך הם אמורים להעביר חיים שלמים עם אותה אחת: אתם לא הולכים להעביר חיים שלמים עם אף אחת. אם יתמזל מזלכם, תקיימו יחסי מין פה ושם. אישה בעלת דימוי עצמי נמוך במיוחד תזרוק את עצמה לרגליכם באובססיביות כשאתם בני 29: אתם תחשבו שקוראים לזה "זוגיות". זה לא. פסגת חייכם האופציונלית: בגיל 46 יוולד לכם ילד ממזר ולא תדעו מה לעשות איתו.
• פתיחות זה יופי של דגל לנופף בו, אבל מי שלא יכול להעריך ולכבד אישה אחת – בטח שלא יוכל להתמודד עם שתיים.

לא מאוחר מדי להשתנות! לילה טוב