צפיתם בווידאו השחור/וורוד שלנו? טוב, אני מניחה שכן, הוא להיט. תאמינו לי שלהכין אותו היה הרבה יותר כיף מלצפות. כמו הסרטונים המוצלחים ביותר, הוא התחיל מרעיון קטן וקולע. זה סוג של בוחן להצלחה של מה שאתה יוצר: האם אתה יכול לתאר את הפרוייקט שלך במשפט אחד? האם המשפט הזה מסקרן?
דברים שיפעלו, הם, לדוגמה: חתלתול נבהל. קורות חיים בסגנון אלכסנדרה סולימסקי. מה היה קורה אם היה דבר כזה "זרקשחור".

אחרי שתי מסיבות קיץ מטריפות (ביקיני 1, ביקיני 2), הנה מגיע הדבר הטוב הבא ברצף האירועים שלנו.
זרוב.קום מתארח למשך לילה חורפי אחד בליין דוצ של מועדון הברזילי: זהו ליין גייז יצירתי במיוחד, שכל מסיבה שלו מוקדשת לשני כיוונים מוזיקליים שונים ואף מנוגדים.

בהכרעת רוב של 60%, הוחלט להחליף את איתי הבסיסט היקר שלנו. אני מודה לכל
מי שהביע את דעתו בדיון שהתפתח במהלך השבוע, זה עזר לתת פרספקטיבה יותר
טובה לי, ולשאר חברי הלהקה.

יש אנשים שעושים קעקועים או מקשטים את איבריהם בפירסינג. אני – לא. אני מעדיפה להפגין שונות חיצונית באמצעים שאפשר להחליף מדי יום. מה לי ולקעקוע שעשיתי בגיל 16? כלום. הייתי נערה די אווילית אז. מזל שלא באמת התקעקעתי. הקטע שלי, הוא שיער. פעם בחצי שנה לערך, אני אומרת: סטופ. אני לא יכולה להמשיך עם אותו השיער שהסתובבתי איתו בחצי השנה האחרונה! הרי בגרתי, השתניתי, ומה שעל הראש שלי לא מייצג אותי נאמנה. ואז אני מחליפה. לפעמים שינוי קטן. לפעמים מהפך דראסטי.
למזלי, רק התמונות נשארו כדי לעקוב אחרי התמורות שעברו בשערי בשנים האחרונות, ולא, נניח, השם של אמא שלי עם צלב ושני וורדים על המרפק.