לפני שנה בדיוק התחלתי את המסע היצירתי והמפרך לתוך מרתפי תודעתי באמצעות המצלמה של מחוברות. צפיתם, נהניתם (או שמא סבלתם), ובכל מקרה זכתה התוכנית להצלחה ולהערכה. כעת מלוהקות חמש מחוברות חדשות לעונה השנייה. לכבוד האודישנים, אני מביאה לכם את התשובות לשאלות שאני מקבלת כל הזמן.

לפעמים בא לי לעקור את מערכות הרבייה שלי מהמקום.
אין לי שום בעיה עם המיניות שלי ועם מין בכלל. כל זה, עד הרגע שאני יוצאת מהבית ופוגשת את האנושות.
האנושות שרואה אותי כפות מהלך.
וגם: האנושות ששופטת אותי על זה שאני מוחצנת מדי.
וגם: האנושות ששופטת אותי על זה שאני חסודה יותר ממה שאני אמורה להיות.
וגם: האנושות ששופטת אותי על כך שאני לא שוכבת איתה.
וגם: האנושות ששופטת אותי על אין שאני מדברת, על איך שאני מתלבשת, על מה שאני משדרת בלי להתכוון, ועל מה שאני מתכוונת לשדר.

פרקים קודמים ביומן המסע האנטי-אמריקאי של ישו:

אופקים צרים. זו המלכודת שתכשיל אותנו. פסטיבל ראש פינה נתן לי את התחושה המעיקה שהמדיה בישראל נוטה לתחום את עצמה בגבולות המוכרים לה, ולזלזל או להתעלם ממה שמתרחש מחוץ להם. מדיה מסורתית – ומדיה חדשה. כל כך הרבה הזדמנויות מתפספסות בגלל הרגלים, קבעונות, פחד מחידוש.
שבת בבוקר, ראש פינה. צוות זרוב, כלומר – דור ואני, מתעוררים בארמון של הנסיכה מורן לביא וממשיכים לפאנל ששמו "עכשיו מצויץ: רשתות חברתיות". משתתפים בו יונה ויזנטל, ינון לנדנברג, יובל דרור, שגיא חמץ וגדי שמשון. הפאנל מצליח להוציא אותי מדעתי. איך אפשר לראות חלק כל כך קטן מהתמונה השלמה?