יש אנשים שעושים קעקועים או מקשטים את איבריהם בפירסינג. אני – לא. אני מעדיפה להפגין שונות חיצונית באמצעים שאפשר להחליף מדי יום. מה לי ולקעקוע שעשיתי בגיל 16? כלום. הייתי נערה די אווילית אז. מזל שלא באמת התקעקעתי. הקטע שלי, הוא שיער. פעם בחצי שנה לערך, אני אומרת: סטופ. אני לא יכולה להמשיך עם אותו השיער שהסתובבתי איתו בחצי השנה האחרונה! הרי בגרתי, השתניתי, ומה שעל הראש שלי לא מייצג אותי נאמנה. ואז אני מחליפה. לפעמים שינוי קטן. לפעמים מהפך דראסטי.
למזלי, רק התמונות נשארו כדי לעקוב אחרי התמורות שעברו בשערי בשנים האחרונות, ולא, נניח, השם של אמא שלי עם צלב ושני וורדים על המרפק.

כבר זמן רב מנעימה נרקיס טפלר את ימי חמישי באשמורת בליין שלה, ה-Shuffle Heroes. והיא לא עושה את זה רק במוזיקה מעולה ובקהל הומו-לסבי עליז שיודע איך לרקוד אותה, אלא גם בהפקות נסיוניות מעוררות הערכה. והנה נסיון שהצליח – שורה של צילומים וורודים ורטובים. מומלץ: להקליק על התמונות להגדלה.
צילום ואיפור – הילה אלקיים
עיבוד – רועי צור

לפני שנה בדיוק התחלתי את המסע היצירתי והמפרך לתוך מרתפי תודעתי באמצעות המצלמה של מחוברות. צפיתם, נהניתם (או שמא סבלתם), ובכל מקרה זכתה התוכנית להצלחה ולהערכה. כעת מלוהקות חמש מחוברות חדשות לעונה השנייה. לכבוד האודישנים, אני מביאה לכם את התשובות לשאלות שאני מקבלת כל הזמן.

לפעמים בא לי לעקור את מערכות הרבייה שלי מהמקום.
אין לי שום בעיה עם המיניות שלי ועם מין בכלל. כל זה, עד הרגע שאני יוצאת מהבית ופוגשת את האנושות.
האנושות שרואה אותי כפות מהלך.
וגם: האנושות ששופטת אותי על זה שאני מוחצנת מדי.
וגם: האנושות ששופטת אותי על זה שאני חסודה יותר ממה שאני אמורה להיות.
וגם: האנושות ששופטת אותי על כך שאני לא שוכבת איתה.
וגם: האנושות ששופטת אותי על אין שאני מדברת, על איך שאני מתלבשת, על מה שאני משדרת בלי להתכוון, ועל מה שאני מתכוונת לשדר.