אתרי שפרסמתי את ההערה הקצרה על מערכת הבחירות האחרונה לרשויות המקומיות, זכיתי למטר תגובות נעלבות ומעליבות. חלקן אפילו אישיות. ניסיתי להבין מה גרם לתגובות הרבות הללו להופיע דווקא בהמשך לשורה קצרה בה התייחסתי לאפקטיביות עבורי של ההתנהלות של הקמפיינים בתל אביב, במיוחד לאור היותי תושב עיר אחרת. למיטב הבנתי אחת הסיבות לתגובות הוא שלא הרחבתי מספיק את ההסבר וכיוון שניסיתי להעביר משהו אבסטרקטי הקורא יכול לפרש את כוונתי על פי העולם הפנימי שלו ולכן להגיע למסקנה שונה מזו שאליה התכוונתי.

אז מה בעצם הפריע לי?
הדוגמא הפופולרית היום לקמפיין מוצלח בסביבות דיגיטליות, ואין אף אחד שמערער על הצלחתו, היא הקמפיין של אובאמה לנשיאות ארצות הברית. אם אפשר ללמוד משהו מהנצחון של אובמה זה שהעבודה מתייחסת לאסטרטגיה משולבת של קמפיין בעל מגוון דרכי הפצה - טלוויזיה, סלולר, אינטרנט, עיתונות, הרחוב וכו'. כל מדיה מטופלת באמצעות היתרונות היחסיים שלה ויש גם אינטראקציה בין מדיה למדיה - איזכורים לנאום בחירות בכינוס כלשהו מופצים בעזרת הודעות SMS שמפנות לקישור ביוטיוב. אם יצא לכם לראות את אפליקציית יום הבחירות של הקמפיין שתוכננה במיוחד לפלטפורמת Iphone אתם בטח יודעים למה אני מתכוון. באפליקצייה, שמחוברת למאגר הבוחרים הרשומים, למאגר המתנדבים של אובמה, לרשימת המתלבטים וגם לgoogle maps, מאפשרת אחרי שהצבעת להתחבר ולראות מי מבין התושבים באיזור שלך עדיין מתלבט וטרםן הצביע, ללחוץ על שמו ולקבל את מספר הטלפון שלו - ולשוחח עמו ביום הבחירות שיחת שכנוע אישית.
כדי שכל זה יעבוד, צריך תנועה עממית יחד עם ניהול אסטרטגיה ארוכת טווח. אנחנו צוחקים על האמריקאים על כך שמסע הבחירות לנשיאות מתחיל שנתיים לפני מועד הבחירות. אבל זה הזמן שלוקח לתנועה עממית אמיתית, בעלת השפעה לצמוח. זה הזמן שלוקח למסרים לחלחל. כל אותם מאות אלפי מתנדבים של אובמה לא הופיעו חודש לפני הבחירות. הם שוכנעו, הם התווכחו, הם הושפעו ממגמות בכלכלה ובחברה, ובעיקר נמאס להם ממה שהיה קודם.
אצלנו חושבים על הצנחות ושינוי שמות. הנה, רק השבוע אנחנו שומעים על "תנועת שמאל חדשה". נביא כמה ותיקים, נצניח חברי כנסת ממפלגת העבודה הגוססת, נחבר אותם למרצ, נקרא לזה "התנועה הדמוקרטית" וכולם יצביעו לנו כאנחנו יפים. נו באמת. אם אנחנו רוצים שינוי אנחנו צריכים לעבוד על הטווח הארוך. להקים רשתות חברתיות שתפקידים להשפיע, ליצור מומנטום, לייצר שיחה. כמו שהבלוג של טיב טעם שנולד כשהתפוצצה הפרשה לא עבד כי הוא הסריח מיחסי ציבור (ובשר רקוב), כך גם הקמפיינים האינטרנטיים לא עבדו: כי הם לא ישבו על תשתית אמיתית. הם התקיימו רק במוחם של המאמינים. אני לא חושב שמאה בלוגרים אידאולוגיים זה תשתית. מאה בלוגרים זה גרעין. אם הגרעין רוצה להפוך לתשתית, הוא צריך להתחיל עכשיו לחשוב על הבחירות המקומיות של שנת 2013. אם רוצים להפוך את התנועה הזו למשהו חשוב באמת, צריך לחשוב על הבחירות הכלליות של שנת 2012.
מה שאני קיבלתי, זה לא תהליך שכנוע אפקטיבי ומתוכנן - אלא התנפלות חסרת שיפוט עלי כמצביע מתלבט. מצד אחד המגיבים בשכר של חולדאי, מצד שני הבלוגרים האידיאליסטים שעסקו בלהכפיש אחד את השני ולהציג את ערוותו של השכן, ובגלל הזבל הזה שנשפך עלי, הגולש המזדמן, לא הצלחתי בכלל להבין למה חנין טוב או רע. רק שיהיה ברור, בשאר חלקי הארץ התמונה היתה עלובה עוד יותר.
לכן, הדבר היחיד שהצלחתי להבין זה עד כמה אני לא רוצה להיות חלק מכל העניין. אני חושב שזה בדיוק הפוך למטרה של תומכי חנין ומביני האינטרנט, כיוון שאני דווקא מצביע פוטנציאלי (במידה והייתי תושב תל אביב). משמח אותי לקרוא ששוקי גלילי, אחד מאנשי חנין, מתכנן כבר את ההמשך. משמח אותי לקרוא שהלהט לא נעלם. אבל צריך לזכור שלמרות ההישג היפה, מה שקובע זה מה שעושים עם התנועה העממית אחרי הבחירות. אובמה יודע את זה, ולמרות שהוא ניצח בבחירות - הפעילות שלו ממשיכה ב Change.gov. מה אנחנו עושים כדי למנף את המומנטום? איך אנחנו מנקים את הלכלוך שהבחירות האלו השאירו? ומה עושים כדי שהטעם הרע של הבחילה יעלם.
עדכונים במקומות אחרים:

• עידו קינן
• גל מור