הצדק החברתי של היום הוא לא הצדק החברתי של פעם. לפני שנה היה לנו עם נסער שרוצה לשנות את הקיום הבלתי-נסבל בארץ ישראל. היום כל מה שנשאר לנו זה עם מותש ומאוכזב, ופוליטיקאים שרוצים לרכב על לו על הגב. היה ברור שמשהו לא בסדר בכרזות שהזמינו את כולם לצאת לרחובות ב-2/6: ראו עליהן שעוצבו על ידי מעצב שבע במחשב רב עוצמה. הן הודפסו והודבקו בכמויות עתק, וזה ממש לא חינם. אז מיהו הגוף בעל-האמצעים שיש לו אינטרס לממן עוד סיבוב של המחאה החברתית? שמעתי כמה ספקולציות בנושא, והן מעניינות לי את התחת.
עיצוב מדבר. והעיצוב הזה אומר "היוש, אני כזה עיצוב מושקע! שמנסה להיראות כאילו-מחתרתי כזה! איזה קול"
שינוי בכלכלה הקלוקלת בישראל לא יתקיים גם אם נכסה את כל רחובות המדינה באוהלים, ומיליונים מאיתנו יצאו לצעוד ברחובות ולצעוק שהם רוצים צדק. היי, ניסינו את זה. זה עזר קצת, זה שינה את השיח, זה עשה מצב רוח טוב. בכל זאת בשנה האחרונה המחירים המשיכו לעלות, אבל לא המשכורות. וכי למה שהכלכלה תשתנה, אם הצרכנים לא משתנים? מחאה חברתית צריכה להיות חלק אינטגראלי מחיי היומיום שלנו. לא הפגנה פעם בשבועיים, לא קמפינג ברחוב פעם בשנה, אלא שינוי באורח החיים.
התרגלנו לחיות כמו ילדים מפונקים, ולבכות "אכלו לי שתו לי". זה נכון שאכלו לנו ושתו לנו, אבל הם עשו את זה רק כי איפשרנו להם. הפתרון למצב הוא לא לבכות חזק יותר, כי לאף אחד לא אכפת. הפתרון הוא להפסיק להאכיל ולהשקות אותם.
1. לאכול אחרת
אכילה בחוץ היא חגיגה. מעבר לתענוג הקולינרי, מסעדה היא בילוי. בילוי שאפשר וצריך לוותר עליו! אתם לא יכולים להוציא 55 ₪ על חביתה ולחם וכמה ממרחים נחמדים – ואז לצאת לרחובות להתלונן. במקום ישיבה בבתי קפה וסביאה במסעדות, אמצו בילוי חדש: בישול. הזמינו את כולם לארוחות בהן כל חבר מבשל מנה משלו. זה כיף, יצירתי, מתגמל, ועשוי להיות בריא יותר.
2. לבלות אחרת
לצאת. לצאת. כל הזמן חייבים לצאת, להתאוורר, להסיח את הדעת מהחיים. אבל אל תבכו שעושקים אתכם כשאתם בוחרים במודע לשלם 27 ₪ על שליש גולדסטאר. לא חייבים לצאת לפאב מעושן כדי להשתכר עם החברים הישנים ולהתיידד עם חברות חדשות. במקום לצאת למקומות שרוצים את הכסף שלכם, צאו לבלות בבית של מישהו אחר. תזמינו את החברים אליכם. תארגנו פיקניק. שבו על חוף הים. או לכל הפחות – לכו לפאב בשעת ה-Happy Hour. זכרו: השלכת כסף אינה ערובה להנאה.
3. לא להיכנע למכולת
אל תתנו לחמדנות של מוכרי החנות ולעצלנות שלכם להכריע את הארנק המוחה שלכם. אז מה אם הקיוסק הרבה יותר קרוב הביתה מהסופר. אז תלכו קצת ברגל, מה קרה? דעו כמה דברים אמורים לעלות, ואל תתנו לגחמה שלכם לרכוש עבורכם ארטיק ב-12 ₪. שום ארטיק לא שווה כל כך הרבה. אל תקנו בחנות שלא מציינת מה המחיר של מוצריה. אם צריך, לכו לשתי חנויות שונות וקנו בכל אחת מהן את המוצרים הזולים יותר.
4. לפתח עיוורון-מותגים
מי שמוציא על כפכפים 100 ₪, על טי שרט 150 ₪, ועל משקפי שמש 600 ₪, הוא לא קורבן של המצב הכלכלי בארץ, הוא קורבן של החמדנות שלו בלבד. הפרשי המחירים בין מוצרי אופנה וטיפוח שונים הם עצומים, ולכל מוצר יקר יש תחליף זול. קנו לק ב-5 ₪ במקום ב-50, ובסוף החודש ישאר לכם כל כך הרבה עודף, שתוכלו לעשות אמבטיה בקוטג'.
5. לחלוק ולהחליף
אנחנו אוהבים שפע, אין מה לעשות. דרך נהדרת להשיג את השפע הזה, היא חברים. תתחילו להחליף איתם ולהשאיל להם ומהם. כשמטיילים בעולם, מחליפים ספרים עם מטיילים שפוגשים על הדרך. למה לא לעשות את זה גם בארץ? הרבה יותר הגיוני להחליף ספרים עם חבר שיש לו כוננית מלאה בהם, מאשר עם תייר שיש לו ספר אחד. עקרון ההחלפה פועל היטב גם עם בגדים. איספו את החברות (ואולי גם החברים) לאירועי החלפת בגדים – קחו מהם את הבגדים שהם לא רוצים יותר, ותנו להם את מה שכבר לא יושב עליכם טוב.
6. להחרים את חברות הדלק
אני לא צריכה להגיד לכם שכלי רכב ממונע הוא הוצאה אסטרונומית. ואתם לא צריכים להגיד לי שהתחבורה הציבורית בישראל יעילה כמו שבץ מוחי. אבל מחירי הדלק שרק עולים ועולים,  צריכים לשכנע אתכם לעשות את הדבר ההגיוני היחיד: להיפטר מהטנק שתופס מקום בחניה ולרכב על אופניים כמה שיותר.
דהה.
7. לא לעבוד בחינם
צעירים בתחילת דרכם מוצאים את עצמם תורמים את זמנם ויכולותיהם לתאגידים ועסקים שמסוגלים לשלם יפה מאוד. צעירים יקרים: הזמן והכישורים שלכם שווים כסף – כסף שאתם צריכים כדי לשרוד את החודש. כל מי שמסכים לעבוד עבור קרדיט פעם אחת, לא רק יוצא פראייר חד פעמי, אלא נוגס מההכנסות העתידיות של עצמו ושל החברים שלו. אל תרגילו את הלקוחות או המעסיקים שהם יכולים לקבל שירותים ללא תשלום. (יוצאי דופן לכלל זה, הם חברים חמודים ועניים כמוכם שמביאים לכם תועלת באותה מידה שאתם מביאים להם)
8. לדרוש מה שמגיע לכם
אל תשפצו על חשבונכם את הדירה שהשכרתם כשהיא במצב חצי מתפורר. אל תתנו לחברות הסלולר והכבלים לדחוק אתכם לפינה. אם אתם לא מרוצים, פתחו פיכם רחב והתחילו להתלונן. אני אישית שונאת את זה, אבל ככה ישראל פועלת. מי שצועק יותר, מקבל יותר.
9. לוותר על מה שאתם לא צריכים
יש המון דברים שאנחנו לא באמת צריכים, ובכל זאת רוכשים. לא צריך ללכת לקולנוע – בטח לא במחירים שהוא עולה. לא צריך להסתפר פעם בחודשיים. לא צריך לקנות סלולרי חדש כשהישן עדיין עובד. לא צריך לקנות חיית מחמד גזעית. ובעיקר: לא צריך סיגריות. לא ייתכן שתוציאו 20 ₪ ביום, שהם 600 ₪ בחודש, על מוצר שלא תורם לכם כלום פרט לסרטן, ותתלוננו שדופקים אתכם. אתם דופקים אתכם.
הגיע הזמן לפזול החוצה
10. לפזול מחוץ לגבולות ישראל
בשורה התחתונה, לא משנה כמה תצטמצמו ותתקמצנו, ישראל עדיין תשלח לכם ידיים לכיסים. מגורים, בריאות, השכלה, מס הכנסה – כל אלה עדיין גוזלים כסף, והרבה יותר מדי ממנו. הטיול שלנו מסביב לעולם הבהיר לנו באופן חד משמעי: המחיה בארץ ישראל פשוט לא משתלמת. מקומות אחרים ברחבי הגלובוס מציעים הכנסות הרבה יותר גבוהות והוצאות הרבה יותר נמוכות. אני לא מעודדת אתכם לרדת מהארץ: פשוט להחרים אותה לכמה שנים – רק עד שנוכל להרשות לעצמנו לחיות בה בהנאה וברווחה, בלי לוותר על ישיבה בבית קפה, או קולנוע, או דירה בלי שותפים.
זה מה שאנחנו הולכים לעשות.
The post תעשו עם עצמכם צדק חברתי appeared first on Zroob.com.