יש אנשים שבשבילם רשתות חברתיות כמו פייסבוק הם מקום לצרוך תוכן. הם נכנסים פעם ביום, קוראים סטטוסים מצחיקים, מסתכלים על תמונה של חתול או כוסית וחוזרים לצפות בטלוויזיה. יש אנשים כאלו, אבל אני בעיקר שומע עליהם מאחרים. כלומר – הם חברים שלי בפייסבוק, אבל זה הכל.
אני חולה אנוש. כבר שנים רבות. למחלה שלי אין שם רפואי ואפשר לטפל רק בסמפטומים שלה, לא במחלה עצמה. היד מגרדת, הראש כבד, העין מעקצצת. החושים שלי מתחדדים בכל פעם שאני יוצא לעולם. אני בודק כל מה שאני נתקל בו בעיניים של אמן.  מה זה אומר למי מכם שלא טבל את היד שלו בדבש הזה מעולם? בעיקר עקיצות דבורים ואלרגיות לכל דבר שהוא בלתי מעניין בתור תגובת נגד. זה אומר לשאול את עצמי שאלות קשות ולענות עליהם ביצירה. זה אומר לחשוב שוב ושוב על נושאים שאין להם תכלית. זה אומר ליצור דברים מקוריים יותר מאשר לצרוך כזה.
יש אנשים שבשבילם רשתות חברתיות כמו פייסבוק הם מקום לשיתוף תוכן. הם נכנסים לפייסבוק כמה פעמים ביום, קוראים כמה סטטוסים נבחרים, מגיבים להם, משתפים תמונה או שתיים שצילמו או שאהבו אצל מישהו אחר, מגיבים בכמה דפים ומנהלים את האחד שלהם.  לאנשים האלו יש תפיסה מורכבת יותר של מהי רשת חברתית. סביר להניח שיש להם פרופיל ביותר מרשת אחת. הם אנשים שאני אוהב לעקוב אחריהם ולנהל איתם דיוני רשת. בד"כ.
הי אימא, תראי מלאך
יש תרופה למחלת האומנות. היא נקראת יצירה. כל פעם שהמוח מתחיל לרוץ, שהתמונות המנטליות של מה שמתרקם ונבנה לפסיפס מושגי, אפשר להוציא את זה החוצה. זה קצת כמו לגרד פצע. זה מרגיש נעים מאד בזמן שעושים את זה, אבל אחרי קצת זמן מסתבר לך שבעצם רק החמרת את המצב. אבל יש אנשים שאין להם ברירה. הכרתי כאן אומנים שחיים מכלום. מאוויר ויצירה. אין להם כסף, אין להם רכוש, אבל יש להם וירוס שכריח אותם לפעול. הם יצרו אומנות גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהם יעשו. הם יהיו מקוריים גם אם אף אחד לא יבין אותם. הם חופרים ובודקים, שואלים ומבררים. כל יום הוא הזדמנות בשבילם לבתר את המציאות לעוד פיסה רק כדי להציג אותה אחר כך בנייר, בצבע, במילים.
יש אנשים, אני לא בטוח עד כמה הם קיימים באמת או שהם וירטואליים, שבשבילם רשתות חברתיות כמו פייסבוק הם המקום ליצור אומנות. לא לשתף, ליצור. רוב הזמן שהם ערים הם נמצאים עם כמה טאבים פתוחים של טוויטר, פייסבוק, טאמבלר, אינסטגרם, לינקדאין ואחרים. הם יודעים איך לנצל את המערכת עצמה, לא רק ליצוק תוכן לתוכה. הם הרבה לפני השאר. החיים שלהם הם רשתות חברתיות במובן הזה שחופשה מבחינתם היא מקום ללא אינטרנט. חופשה מחורבנת כמובן.
עכשיו אני חסום מהעלאת תוכן לפייסבוק למשך של 30 ימים. נשמות טובות התלוננו על משהו שעשיתי ברשת. לא ברור לי אם אלו היו תמונות העירום שהעליתי לדף הצלם שלי, הפוסטים שכתבתי בדף של יהוה, או שמישהו באופן כללי שונא אותי ואת התוכן שאני מייצר ברשת.
יש נושאים שאסור לגעת בהם
מה זה עושה לי? בעיקר מאפשר לי להתבונן ברשת דרך עיניים של הסוג הראשון של האנשים שכתבתי כאן. אני יכול לגלוש, לראות, לחייך לעצמי… וזהו. אני לא יכול להגיב, אפילו לא לעשות לייק.  ככה זה! יש לי עוד שבועיים לעונש שהטילו עלי שלטונות פייסבוק הדיקטטורים. בינתיים הטוויטר שלי עולה על גדותיו, עשיתי סט צילום עירום על חשבון הזמן שהייתי מבזבז ברשת ואני משקיע עוד באנשים שאני אוהב. עדיף? נראה בעוד שבועיים.
בינתיים אתם יכולים לתמוך בי ולעשות לייק לדף הצלם שלי. יש שם תמונות יפות והרבה חופש דתי.
http://www.facebook.com/tomaso.photography
The post אוננות appeared first on Zroob.com.