שילוב התכונות שגורם לי לחבב בן אדם מורכב מאוסף מאוזן של תבונה, טוב לב וחיצוניות. אולם רבים מהאנשים שהיו יכולים להיות חביבים עליי עד מאוד, נופלים מהר מאוד במבחן הטרן-אוף. מכירים את זה שאתם נדלקים על בחורה יפה, אבל אז היא מתפשטת ואתם מגלים שיש לה שומה שעירה על הכתף? איזה טרן-אוף, נכון? אז דמיינו לעצמכם שאתם מגלים אצל חבר חדש שומה שעירה, אבל לא על הכתף: על האופי. שומה שאי אפשר להוריד בניתוח.
פוסט זה, מוקדש לשומה המכוערת מכל: מבריזנות. מבריזנות היא מגפה ארצית. כל ישראל לוקה בה, כל אחד בחומרה כלשהי. לא יכולה לומר שאני נקייה מאשמה בתחום הזה, אבל עדיין – אני מאוד משתדלת שלא להבריז. אף פעם. לאף אחד. לא לחבר קרוב, לא לעבודה, לא לפגישת עסקים, וגם לא לאירוע שאין לי כל עניין בו, אבל הבטחתי להגיע. כי ברגע שהתחייבת להגיע, אין דרך חזרה.
חוק מספר 1 בנוגע להברזות: אם הבטחת להגיע, אתה חייב להגיע.
חוק מספר 2: יש מישהו שאינך רוצה לפגוש? אל תקבע איתו פגישה.
הברזה, תירוצים רבים לה. אבל רק סיבה אמיתית אחת. הברזה היא למעשה הדרך של חבר להגיד לך: שמע, אתה לא מספיק חשוב לי. הברזה כואבת כי היא בזבוז של זמן יקר; כי היא הפרה של הבטחה, כי היא שקר. אבל יותר מזה, הברזה כואבת כי בעזרתה, חבר מעמת אותך עם המיקום הנמוך שלך בסדר העדיפויות שלו.
חוק מספר 3: הברזה היא הברזה היא הברזה. שום תירוץ לא הופך אותה ללא-הברזה.
חוק מספר 4: נסיבות פתאומיות מקלות: פציעה, מוות של קרוב משפחה. וזהו
אני אישית נפגעת מהברזות עד עמקי נשמתי. לרוב, אני עושה לשני הצדדים טובה ומנתקת קשר עם אנשים שמבריזים לי. אם אני לא מספיק חשובה לך כדי שתגיע לפגישה שלנו, ברור לי שהקשר איתי לא חשוב לך.
חוק מספר 5: הברזה אחת היא טעות. שתי הברזות הן הרגל.
הברזות של אדם נספרות מתמטית. חבר חדש שהבריז מהפגישה הראשונה שנקבעה איתו, למעשה הבריז 100% מהפעמים. הברזה בפגישה הראשונה מותירה כתם שיזכר לנצח. הברזה בפגישה השנייה – מותירה אדם שישכח לנצח.
חוק מספר 6: הדרך היחידה להציל את התחת שלך, היא להודיע מראש שתבריז
הדבר הנורא ביותר, הוא לחכות כמו פראייר לאדם שנעלם מהרדאר, ושותק. מילא – להיות זניח מספיק כדי שיבריזו לך. אבל אם אתה לא מספיק חשוב כדי ליידע אותך על הברזה? זו השפלה. דרגת החומרה הגדולה ביותר, היא כאשר ההברזה מתבצעת במקום ציבורי בו המוברז מחכה כמו אידיוט לקולגה שלא מגיע.
חוקר מספר 7: הברזת? עליך ליזום שיחה לצד המוברז בהקדם, ולהתחנן לסליחה
מקרה שכך היה. קבעתי עם ידידה ותיקה. ההברזה שלה התחילה בהודעה על איחור, המשיכה ב"אצור איתך קשר כשנצא" והסתיימה בהיעלמות חרישית. כשסימסתי באישון ליל להתרעם על ההברזה, קיבלתי במקום התנצלות תשובה פקאצית בסגנון "הלו?! אני כאילו הכי בקרייסיס פה". אם ההברזה הרגה את הסיכוי לחידוש קשר חברי בינינו, התירוץ הקלוש תקע בארון את המסמר האחרון. בן אדם שבשעה עשר בערב לבוש ומוכן לצאת לבקר אותך – מה הסיכוי שיפתח התמוטטות עצבים בשעתיים הקרובות? גם אם פיתח התמוטטות עצבים – כמה מרוכז בעצמו הוא צריך להיות כדי לא להבין שהתנצלות במקרה הזה היא נדרשת, לא משנה מה הנסיבות? התשובה: מספיק מרוכז בעצמו כדי שלא יהיה לו צורך בך.
חוק מספר 8: הברזה לפגישה אישית חמורה בהרבה מהברזה לאירוע המוני
עם זאת, להבריז לאירוע שהבטחת לבוא אליו, זה מלוכלכך. הכוונה היא, לאישור הגעה מעוגן בשיחה. להקליק אטנדינג – לא נחשב.
חוק מספר 9: הברזה נחשבת רק אם נקבעו לפגישה מקום וזמן
התחום האפור שלא נחשב באמת הברזה, נובע מן האמירה הכללית "וואלה, בוא נדבר, ניפגש מתישהו". הפירוש של המשפט הזה, הוא: אני מחבב אותך וסבבה להיתקל בך ברחוב, אבל אין סיכוי שאני אשכרה מקדיש זמן לבילוי ספציפי איתך.
חוק מספר 10: אל תבריזו לי. לעולם
בדרך כלל אני אדם חם, עדין וסלחן. כשמבריזים לי, אני הופכת למפלצת מתכתית קרה שתשפד אתכם על טופריה הרובוטיים.
המשאב הכי יקר לי הוא לא כסף, לא הבגדים שלי, ואפילו לא הכישורים שלי – אלא זמן. בשונה מכסף, בגדים וכישורים – זמן לא מתווסף, הוא רק אוזל. אם בחרתי להקדיש לכם ולו שעה קלה מהמשאב היקר הזה, סימן שהערכתי נתונה לכם, ושכדאי מאוד, מאוד, שתופיעו לפגישה.
שימו לב: פוסט זה מתייחס בעיקר לפגישות אישיות. אבל גם את מי שיבריז מהחתונה שלי בלי להתריע, אגזור החוצה מהחיים שלי ללא נקיפת מצפון וללא דרך חזרה.