יש שתי דרכים בה אשה יכולה להסתדר בעולמנו. אחת היא – לעבוד קשה ולהגיע להישגים. השנייה היא – להתייאש מראש, להבין שבתור אישה לא תגיעי רחוק בכל מקרה, ולדאוג להשיג לך בעל עשיר.
בבית שלי, אומצה הגישה הראשונה. כבר בצעירותה, אמא עבדה מבוקר ועד ליל על תואר המהנדס שלה עד שהגיעה להיות האשה היחידה בין מאות גברים במפעל הטורבינות הסובייטי (באמת). בשונה מהרוסיה הממוצעת, חיכתה עד גיל 34 כדי להינשא, עד גיל 36 ללדת אותי, ועד גיל 37 לחזור לחיי הרווקות. כשהגענו לישראל, תיכף הפשילה את שרווליה וחזרה לעבוד, לא משנה במה. העיקר לשרוד. במצב כזה אין פנאי לפרק ב'. למצוא חתן? לא בא בחשבון. טיפוח היה מילה גסה. בזבוז גס של זמן וכסף. גדלתי בבית בלי קרם, בלי הסרת שיער, ובלי מניקור – כי ציפורניים ארוכות זה סממן של אשה בטלנית.
לא לקחתי את המנהגים האלה למקומות קיצוניים וקוצניים. גם לפני הלייזר, לא העזתי להיראות בציבור עם זיפי בית שחי. אבל עור הפנים, נניח? מעולם לא השקעתי בו. עורי לא פגש שום תכשיר ושום טיפול. בשביל מה? הרי אין לי חצ'קונים או קמטים. ain't broke? don't try to fix it
כלומר, אני נמנעת מעישון, מחשיפה לשמש, ומהבעות פנים מיותרות. אותן אני שומרת רק לתמונות מביכות שמתפרסמות בפייסבוק וצריך להוריד מהן את התיוג. כמו כן, אני משתדלת לשתות הרבה מים. תוך התחשבות בכך שמים הם המרכיב העיקרי של בירה.
פנים אחרות
לאחרונה הוזמנתי לערב בלוגריות באחוזתה של מימי לוזון, כוהנת טיפוח. מימי היא אחת הקוסמטיקאיות הנחשבות בארץ, אז מי אני שאסרב לערב בלוגריות והפתעות ממנה. מימי עובדת כבר 25 שנים בתחום – ולפי איך שהיא נראית, כנראה שהתחילה לעבוד בגיל 10. חוץ ממנה, למפגש הגיעו עוד נשים מתוקות ומרשימות שכיף לפגוש. ביניהן, הדרok מלאת הסטייל, מרינה הדיסלקטית הקופצנית, שרונה (1) המורה למוזיקה, וכמובן – שרונה (2) המוכשרת שהכינה בזמנו בובת-זרוב לתפארת.
מימין: בלוגריות; משמאל: תזונת בלוגריות

ישבנו מכונסות באור נרות, והקשבנו למימי, מבוישות. התחלתי להרגיש אשמה בתחומים שלא ידעתי שאמורים להרגיש אשמים בגללם. מימי מטיפה לטיפוח באופן דתי כמעט. מתחילים עם זה בילדות, וממשיכים לאורך כל החיים. התוצאה, אם לא נעורי נצח, היא עור חלק יותר, איברים חטובים יותר, והעלמת פגמים שהיו אמורים להישאר. לא יודעת אם מימי מקיימת מה שהיא מבטיחה, אבל תמיד משתרך מאחוריה תור של מאמינות מהופנטות. ביניהן הדוגמניות השוות ביותר בישראל, אלה שמגיעות לקבל קסם לפני יום צילום. בין אם זה טיפול פנים משקם, בין אם זו הצרת היקפים מידית שמעלימה צלוליט. כמה מזה עובד? בקרוב אנסה אחד מהטיפולים ואספר לכם מה היו התוצאות. ואולי גם אחזור, כי זה מה שהיא אומרת. ברגע שמתחילים, אי אפשר להפסיק. האווירה, הדברים שמימי אמרה והמכשירים שהיא הראיתה לנו, גרמו לי להבין שאם היינו עכשיו בימי הביניים – סביר להניח שהיו שורפים אותה על המוקד.
מימין: הנקבוביות שלי מופתעות לגלות שהן לא מושלמות כמו שהן חשבו. משמאל: זה מטוס? זה חללית? לא, זה מכשיר שעושה אותך חטובה יותר תוך שעה
עוד לא קבעתי את מועד הטיפול-מתנה שקיבלתי אצל מימי, ולא החלטתי גם איזה טיפול זה יהיה. אבל מכירים את זה שאתם חייבים לסדר את הבית לפני שמגיעה המנקה? אז אני כל כך מודאגת ממה שתגיד לי הקוסמטיקאית הראשונה בחיי (ולא סתם קוסמטיקאית, אלא הגבירה לוזון), שאני משתדלת לשטוף את הפנים שלי טוב טוב, להסיר איפור, ואפילו – רחמנא ליצלן, למרוח מעט קרם לחות על פרצופי המופתע.
הייתן פעם אצל קוסמטיקאית? ספרו לי איך זה שאדע למה לצפות.