השערורייה האחרונה ששמי השתרבב בה, הייתה הפוסט של אלון עוזיאל אשר עסק בקריפס, הדור החדש של המטרידים אשר משגשג ברשת. אני מתה על הבלוג שלו, ותיכף כשפרסם פנייה לבנות ישראל לשלוח לו תיעוד של הצקות ברשת – לא היססתי לשלוח לו את אחד ממכתבי החיזור העיקשים ביותר שהגיע למפתן תיבתי. כבר מזמן פרסמתי את התכתובת בעמוד הפייסבוק שלי, וגם כשהעברתי הלאה לא צינזרתי דבר, ועל כך התרעמתם. על חילול הפרטיות והכפשת שמם של הקריפס המסכנים. מיכל, חברה וקולגה, שאלה אותי למה עשיתי את זה, ואם אני מודעת לכך שאני חשופה לתביעה משפטית. ואני עניתי – לא נראה לך אבסורדי שגבר זר המחזר אחריי למרות סירובים חוזרים ונשנים, ילין על אובדן הפרטיות שלו? מעבר לזה – לא הכפשתי שם של אף אחד. לא אמרתי עליו מילה רעה. פשוט הבאתי את דבריו כפי שהם, שידברו בשם עצמם. כך שאם מישהו הכפיש את שמו של המחזר, הרי הוא המחזר עצמו.
הצעות מגונות אינספור ראתה תיבת הדואר הנכנס שלי בפייסבוק, מגברים שמתעלמים מכך שמערכת היחסים שלי ותיקה יותר מפייסבוק עצמו. אבל הצעות שמגיעות בפייסבוק לא מגיעות לקרסוליהן של ההצקות שאני נחשפת אליהן ברחוב. ואין לי ספק שזה לא אני, זה אתם. כלומר, לא אתם, אלא הם. גברים שלא קוראים בלוגים. לא משכילים, לא מתורבתים, שגדלו ללא אם ואחות שתסביר להם מהי התנהגות נורמטיבית. זאת הסיבה שפוסטים כואבים, כנים, נכונים, אשר מפורסמים בבלוג "הכצעקתה", לא יביאו את השינוי. קהל היעד פשוט לא גולש שם. השינוי, קוראות יקרות, מתחיל בכן. לא השינוי התנהגותם של אלה המנסים להידחף לכן לתחתונים בניגוד לרצונכן, אלא השינוי באורח החיים שלכן ברגע שתלמדו להדוף אותם.
כעת אחלוק עמכן מספר טיפים להתמודדות עם הטרדות-רחוב מצויות. העצות הן מנסיוני, ואשמח אם תחלקו עוד עצות מהנסיון שלכן.
1. זהי את המטרידן
שאלה ראשונה שנשאלת, היא מיהו מטרידן. איפה עובר הגבול בינו לבין בחור חמוד שמנסה עלייך משפט פתיחה חדש. והתשובה היא: זה לא משנה. לא משנה איך הא נראה או מתנהג, ברגע שאת קולטת שאינך מעוניינת ליצור עמו קשר, הוא בחזקת מטרידן. לא בא לך בטוב? פצחי בנוהל מטרידן.
2. התעלמי
המטרידן רוצה את תשומת לבך. בבית הספר למטרידנים מלמדים אותם שאישה שמתייחסת אליהם, היא אישה שרוצה לשכב איתם. לכן, אל תתייחסי. מישהו שואל אותך משהו? אל תאמרי לו אף מילה. אל תיצרי קשר עין. "בואי רגע" – אל תבואי רגע. את לא הכלבה שלו. צופרים -אל תסתובבי. התעלמות שיטתית לרוב תבריח את הגבר הלא רצוי, שיצעק לך "את חירשת?" או "את לא מדברת עברית?" בעודו ממשיך לדרכו. גם על השאלות הללו, אין צורך לענות.
3. פשוט צרחי לא
התחלת לדבר עם בחור, אשר בדיעבד התגלה כמטרידן? או יותר מפחיד, הבחור עוקב אחרייך? אבוי.ראשית, אני מאחלת לך שאת נמצאת במקום מואר והומה. שנית, אלמד אתכן שיטה לנפנף אותו. בילדותכן ודאי לימדו אתכן להגיד לא. אך אקסיומה היא, שהמטרידן לא מבין את המילה "לא". הוא שומע אותך אומרת לו "לא, אני לא צריכה עזרה, תפסיק להציק לי, רד ממני כבר" – ומפרש את זה כ"היי, היא דיברה איתי! היא בטח רוצה לשכב איתי!". להגיד לא זה לא מספיק. את צריכה לצרוח "לאאאא!!!" ולברוח משם בריצה. בהתאם למידת ההטרדה, ניתן לתבל עם כמה צרחות "הצילו".
4. צלמי אותו
פעם שאלת את עצמך למה את מסתובבת עם מצלמת מיליון מגה-פיקסל מחוברת לך למכשיר הסלולרי? זה לא בשביל לצלם את קרובי משפחתך וחברייך ברגעים המאושרים של החיים: זה בשביל לתעד כל נקבובית בפניו של הגבר שמתעקש להתחכך בך על ספסל האוטובוס. על כל מילה מלוכלכת יותר מ"אפשר לשאול אותך שאלה", על כל מגע לא רצוי, על כל פרברט בטנדר שנוסע אחרייך לאט לאט כבר חמש עשרה דקות – את שולפת מצלמה. את שולפת מצלמה, ואת מצלמת את האיש שמולך, בסטילס או בוידאו, ושואלת אותו איך קוראים לו. מה שמו המלא. את התמונה או הוידאו, בצירוף השם המלא, את מעלה לרשת ומספרת לכולם בדיוק מה הוא עשה ואמר.
אם שליפת מצלמה לא עובדת והמטרידן ממשיך בשלו – או אז, כבר אין לי מושג מה עושים. ואני מאחלת לכל אשה ואשה שלא יקרה לה שום דבר בסגנון.
הפוסט הקודם שפירסמתי אודות הטרדות מיניות, קיבל כמה תגובות מחרידות. הטענה האיומה ביותר: התפרסמתי בזכות פרובוקציות, אז איך אני מעזה להתלונן בכלל שגברים נטפלים אליי עם איך שאני נראית. אז תנו לי להסביר לכם: אני אשה צעירה שנהנית מגופה כל עוד אפשר ליהנות ממנו, ואני בטוחה במיניות שלי. חלק מהדיל של להיות בטוחה במיניות שלי – זה להיות בטוחה בדיוק עם מי אני מעוניינת לשכב, וגם עם מי לא. עם כמעט כמעט כולם, אני לא מעוניינת. אני אמשיך להילחם נגד כל אדם לא רצוי שמנסה לכפות את עצמו עליי, ברשת וברחוב. להילחם בשיטות היחידות שאני מכירה: להתעלם, לצעוק, או לצלם. זה המעט שאני יכולה לעשות: תודו שזה ממש לא כוחות.