בשבוע האחרון יצא לי להגות ארוכות במהותו של הבלוגר. בלי שהתכוונתי, הפך הכינוי "בלוגרית" לטאגליין הראשון שעולה לראש של מי שמדבר עליי. זה לא מפתיע, אני אמנם כותבת בלוג בשבע השנים האחרונות, ומבין כל הדברים שעשיתי – הוא האחד שהתמדתי בו יותר מכל. אבל מה איתם, עם כל שאר הדברים שעשיתי, לעזאזל? המילה "בלוגרית" הרי תעלה לרוב הציבור דמות של פקאצה חסרת מעש שמרכלת את עצמה למוות במסמכי טקסט פומביים. עם כל הכבוד לזה – אני עשיתי את זה בכלי תקשורת הרבה יותר רחבי-תפוצה!
לא, אבל ברצינות – אני קורעת את התחת להרכיב רזומה שאפשר להתגאות בו, ובמילה אחת "בלוגרית" הכל נמחה.
מה אומר הפייסבוק?
שאלתי את הפייסבוק שלי מה זה בלוגר, והנה כמה תשובות שקיבלתי.

ברור שהתשובה ההגיונית ביותר, היא האחרונה.
מה אומר היח"צ?
אחרי שבע שנים של בניית מוניטין של בלוגרית, זה מתחיל להשתלם. אני מקבלת הזמנות לאירועי השקה מהסוג בו מחלקים לך אוכל וחיבה. הלו"ז מאפשר לי להגיע רק לבודדים ומשובחים – ואחד מהם התקיים בסוף השבוע החולף. בדרך אליו הצטרפתי אל מיכל ורות, ומאוחר יותר הגיעו יוד ואיילה (איפה הבלוג שלך, חמקמקה?).
האיוונט: השקת בלוגריות ל-EPYL, מה שמוגדר כ"לאונג' בר לטיפולי אסתטיקה מתקדמים, מגדיר מחדש את תרבות הפנאי שלך ומתאים אותה לקצב החיים המודרני". דהיינו, דרך חדשה ומהנה יותר לעבור טיפולי יופי מהסוג שבדרך כלל מסב סבל. בימי שגרה המקום יוקדש לטיפולי גוף מכל הסוגים – החל במניקור-פדיקור וכלה בהסרת שיער לצמיתות. בערב ההשקה לבלוגריות, המקום הוסב למזללת סושי וקאווה.
על הדרך, ראינו הלבנת שיניים מתרחשת בלייב לנגד עינינו, מה שהיה פולשני בצורה פרוורטית מעט, וחזינו במכשור מתקדם שמוצא את כל הפגמים בעור של האשה המצולמת.
המקום נוטף יוקרה ותחכום. רק השלט עצום-הממדים על הקיר מוכיח חוש הומור בריא.
נגד כיוון השעון: שלט מצחיק, בלוגריות, אוכל של בלוגריות
היחצניות הנמרצות שאירגנו את האירוע הכירו כראוי את קהל הבלוגריות. אולם כשהסתובבתי ושוחחתי עם אנשי הצוות של EPYL, הם שאלו אותי: מה זה בלוגר בכלל?
ואני גימגמתי משהו בנוגע לכתיבת יומן אינטרנטי, שיכול להיות בעצם מקצועי, בזמן שאני אובדת עצות: מה זה באמת?
מה אומרת העיתונות?
בצדי ההשקה אשה אחת שהתבודדה מן הקהל הקטן והידידותי. כששאלתי אותה איפה היא כותבת, היא תיכף התגוננה בגאון: "אני לא בלוגרית, אני כותבת בעיתון! פשוט לא יכולתי לבוא להשקה לעיתונאים שהייתה בבוקר."
את שם העיתון שהיא כותבת בו לא הכרתי. ויש לי יסוד סביר להאמין שיותר אנשים מכירים/קוראים את זרוב.קום מאשר אותו. אבל העיקר? העיקר שלא יחשבו עליה לרגע שהיא בלוגרית.
מה אני אומרת?
בלוג הוא סך הכל פלטפורמה, זמינה, נוחה, חדשה ומגוונת. קשה לי לאגד את כל כותבי הבלוגים תחת גג אחד "בלוגרים". אסיים בהצעה: למה להתחבט בשאלה חסרת המענה הזאת? פתחו בלוג, פרסמו פוסט או שניים על נושא שמעניין אתכם – ותרגישו על בשרכם מה זה להיות בלוגר. תנו לזה הזדמנות, זה יכול להיות נעים.