לא חסרים צלמים, לא חסרים גרפיקאים, במיוחד לא בחוג מכריי. אבל רק גרייס למברגר יודעת לעשות גרייס למברגר.
רציתי אותה עוד לפני שפגשתי אותה. את הטוטאליות, הדרמטיות, האפלה, הזעם והפגיעות. האמנות שלה כבשה אותי, ואחרי זה גם גרייס עצמה. נכנסה לחיי בסערה, ונשארה שם.
למרבה המזל, הקמפיין של לוריאל נתן לשתינו את הדחיפה לעשות את הפקת הצילום המתבקשת.
עכשיו אני אפסיק לקשקש ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן. הקליקו להגדלה.





מזכירה לכם שהמסיבה השחורה-וורודה של זרוב@דוצ מתקיימת ביום חמישי הקרוב, ומי שקורא את האותיות הקטנות – משיג כרטיס כניסה חינם.