לפני יומיים פרסמנו פוסט אורח "האם הבלוג שלי יכול להיות הזרוב.קום הבא?" מאת אלון רייץ. אלירם חקלאי קרא, התרגז, ואנחנו שמחים לתת במה לדיון בנושא זרוב.קום בפרט, ומדיה חברתית בכלל.

עד השורה האחרונה קיויתי שהפוסט הזה הוא פארודיה. מסתבר שיש כאן עוד פוסט של "מומחה אינטרנט" בשנקל (כלומר, מוכר ביוקר עצות ששוות שנקל). בדיוק כמו פוסטים שמסבירים איך לעשות סרטונים ויראלים מצליחים או איך למלא את המספרים הנכונים בלוטו, אם תפעלו על פי ההנחיות שבפוסט הזה סביר להניח שתקבלו מפח נפש בצירוף חשבונית לא קטנה.
אבל אם הוא יכול, אז בטח שגם אני, רק שאני אשתדל לא להגיד לכם מה לעשות, אלא בעיקר מה לא לעשות (וגם פה, יכול להיות שאני טועה לגמרי):

1. סקס מוכר? באמת? וזה מתאים לדעתך לכל אחד? אין השלכות חברתיות? וואלה, בנות – פשוט תתפשטו או בנים – הביאו נא בחורות שישמחו להתפשט לידכם כדי להופיע בבלוג הדלוח שלכם במקום לקבל כסף על הופעה בסרט פורנו. אגב, גם מהימורים מרוויחים כסף טוב. קזינו לכל בלוגר, אני אומר.
2. אנשים לומדים שנים עיצוב, בעיקר לומדים מה לא לעשות. אם אתם מתימרים להיות מומחים לעיצוב, אל תביאו קישורים לשלושה אתרים שמשתמשים בעיצוב כמעט זהה ובעיקר דל. שלא לדבר על כך שאחד מהם מתחזה לאתר של ברליץ, אבל הוא לא (ואין בו זכר למי ומה עשה אותו).
3. להציע לאנשים לכתוב בכשרון או לוותר זה בערך כמו להציע לדוגמניות פוטנציאליות: "תהיי יפה". זה נכון, אבל זה לא מועיל.
4. יש אלפי בלוגים שבעליהם מגיבים בבלוגים אחרים. עצם האינטראקטיביות אולי עוזר קצת בהתחלה, אבל זה כמו סטארטר חשמלי של רכב. זה אולי יתחיל לסובב קצת את המנוע, אבל בלי דלק האוטו לא יסע רחוק.
5. מה כן עובד? יש דוגמאות מגוונות לתכנים שהצליחו בטירוף, כל אחד בשיטה אחרת. יש בלוגים מצליחים שמביאים דיונים מנומקים ומפותלים, אשטון קוצ'ר הגיע למליוני עוקבים בשורות סטטוס קצרצרות ולינקים שהוא אוסף. (עוזר קצת שהוא גם מפורסם) מקומיקס ועל רכילות, התוכן לא חייב להיות אפילו מקורי. הוא לא חייב להיות תוכן "טוב" והוא בטח שלא חייב להיות פרובוקטיבי. הוא רק צריך להיות מעניין.
6. זרוב מצליחה כי היא כשרונית בטירוף, אמביציוזית ועובדת קשה. הבלוג שלה הצליח הרבה לפני שהיא שמה בו תמונות של החזה שלה. הוא הצליח בין השאר כי היא יצרה בידול (סליחה על המילה השיווקית) באמצעים מקוריים באמת כמו ללבוש תחתונים על הראש.
7. תיזהרו לא להפוך לספאמרים. לא כזה קל להגיע לאלפי עוקבים שאתם באמת מעניינים אותם. התיחסות לחברים שלכם בפייסבוק כאל משאב היא הדרך הבטוחה להדרדרות.
8. עם כל הכבוד לזרוב.קום, להגיד שזה האתר שהמציא בעולם את מושג הפוסט-אורח זה כמו להגיד שזה האתר שהמציא את התגובות או אולי בכלל את הסקס אפיל. כן. סקס אפיל!
9. הפוסט הזה מעצבן אותי לא בגלל מה שכתוב בו. לכל אחד מותר לכתוב מה שהוא רוצה, זה אינטרנט פה. אבל אם כבר אתה מציג את עצמך כמומחה, אל תתן קישור לפרופיל האישי שלך בפייסבוק ולפרופיל בלינקד-אין. איפה ההסברים על מי אתה ומה אתה עושה ("איש אינטרנט" זה לא מקצוע), איפה איזה גילוי נאות או משהו (למשל, מי באמת הקים את האתרים שמובאים כדוגמה ומה ההכשרה שלו)? ומאיפה המומחיות הגדולה שהביאה לפוסט כזה חובבני?
10. ואחרון: קשה למצוא מומחים אמיתיים בתחום האינטרנט. תחום ה-SEO מלא במיוחד באנשים שמבטיחים הרים ומקיימים כלום. אני לא מכיר את כותב הפוסט ולא יודע איך הוא עובד. יכול להיות שהוא איש שיווק מצויין. אין לי דרך לשפוט מלבד הפוסט הזה.

הביקורת שלי לא התכוונה להיות אישית אלא להתיחס עניינית לנקודות מסוימות ושגויות לדעתי בפוסט. לזכותו של הכותב יאמר כי לא רבים הם הפוסטים שהצליחו להוציא ממני תגובה כזו ארוכה. אולי, לשיטתו, כמו הפוסט ההוא בגלוב על זרוב, עכשיו בזכותי הפרופיל שלו בפייסבוק יחווה פריחה במספר המבקרים.

אלירם חקלאי הוא בלוגר רפאים, יזם הי-טק, מתכנת אינטרנט (בכל מיני שפות), איש מולטימדיה ונובר ברשת משנת 1988.