אגרגטור הזנה

Saturday Morning Breakfast Cereal - That's funny...

Saturday Morning Breakfast Cereal - ב', 01/25/2016 - 00:12

Hovertext: Also, happiness just keeps going up and up.


New comic!
Today's News:

Thank you Britain, Imperial College, and especially Lloyd. What a BAHFest it was. 

כרטיסים במתנה: All them witches

עונג שבת - א', 01/24/2016 - 16:09
זה לא יהיה ערב שייגמר בחתיכה אחת. The Great Machine יפרקו. Tiny Fingers ירסקו. ואז יעלו All them witches מנאשוויל, טנסי, ויכתשו את מה שנשאר לאבק. אם נמאס לכם מפסיכדליה שמדגדגת ובא לכם פסיכדליה שיודעת לתת בראש, שימו פעמיכם ב-24 בפברואר לבארבי ת"א, שם יופיע הרכב הסטונר-גאראז'-פסיכדלי הכביר All them witches. רוצים כרטיס בחינם? קראו […]

Saturday Morning Breakfast Cereal - Fungus

Saturday Morning Breakfast Cereal - ש', 01/23/2016 - 17:20

Hovertext: That third panel is the greatest panel I've ever drawn.


New comic!
Today's News:

 With apologies to David.

King Fun Day!

Girls Are Pretty - ש', 01/23/2016 - 16:56

Today you’re King Fun.

“Chop off everybody’s heads,” you tell the people who do whatever you say.

Everyone in your kingdom is lined up and one by one their heads get chopped off. Until one small boy is about to be placed on the chopping block when he says, “For a guy named King Fun, you sure are a downer!”

You think about what the boy said. You take off your crown then hold your head in your hands.

“Oh my God! He’s riiiiight! I am a dooooooowner! I’m supposed to be King Fuuuuuun but instead of I’m King chop off everybody’s heeeeeeeads!”

You cry and cry and cry until everyone gets sick of hearing it and they start asking to have their heads chopped off so they don’t have to hear you anymore.

You wake up the next morning feeling better after having a good cry. You resolve to change your ways and live up to the name King Fun by being a little more positive and fostering an enjoyable atmosphere in your kingdom, but everybody’s already dead. Even the executioner. He cut off his own head. That’s how sucky it is to hear you cry.

Happy King Fun Day!

Saturday Morning Breakfast Cereal - Evil Spirit

Saturday Morning Breakfast Cereal - ו', 01/22/2016 - 20:46

Hovertext: SMBC merch is, of course, fine.


New comic!
Today's News:

 Last day for BAHest tickets! Buy before midnight!

Don't Break Up With Lance Day!

Girls Are Pretty - ו', 01/22/2016 - 17:00

His mom says he wouldn’t be able to handle it.

“Not today,” his mom begs. “Please. Just wait a little.”

“I don’t want to break up with your son,” you tell her.

His mom laughs.

“Come on, of course you do,” she says. “You’re so much hotter than him. And he’s so lame. But please, just keep dating him a little while longer?’

"Mrs. Sanford,” you tell her. “I really like your son. And part of me wonders if he could be the one.”

Lance’s mom laughs so hard at that one that she starts to cough. You pour her a glass of water. She thanks you, then hugs you.

“You’re so considerate. Lance doesn’t deserve you,” she says. “Which is why I’ve drawn up an eight-week plan for you to let him down easy. Take a look.”

Lance’s mom unrolls a large calendar across the kitchen table. It lays out exactly when you should start being cold around Lance (week 2), when you should fight with him over something small that represents a larger problem (week 4). Week 6 is when you should suggest that you and Lance spend some time apart. In week 7, you’re supposed to tell Lance you want to go on a date, just like in the beginning. You’re to tell him you want to see what it’s like if the two of you pretend all this fighting and questioning hasn’t been happening, so you can just enjoy each other’s company. In week 8, on the day of the final breakup, you’re to tell Lance how much fun you had on that pretend do-over date, and it reminded you what a great guy he is and why you liked him in the first place. But you also realized a relationship can’t exist within a pretend do-over date. Those weeks of fighting really did happen, and you think it would be better to just cut your losses and cherish what you had.

“Seem doable?” Lance’s mom asks.

“Look,” you say. “I like dating your son. I don’t want to break up with him. And I need you to get through your head that no matter what you think of him—”

You stop talking when Lance enters the kitchen.

“Hey, whatcha doin’?” he says. “Ready to go to the movie?”

He looks down and sees the calendar.

“Oh,” he says. “My mom showed you the eight-week calendar.”

There’s a moment of silence. You don’t know what to say.

“So,” Lance says. “Seem doable?”

Happy Don’t Break Up With Lance Day!

Possible Undiscovered Planets

XKCD - ו', 01/22/2016 - 07:00
Superman lies near the bird/plane boundary over a range of distances, which explains the confusion.

Voodoo Doll Day!

Girls Are Pretty - ה', 01/21/2016 - 17:00

You bought a Voodoo Doll but it’s broken.

“I’ve been stabbing it in the head with needles a million times but Karen’s head’s fine. Doesn’t even have a headache.”

The doll salesman will ask who Karen is. Explain that she’s the woman who sits in the cubicle next to yours at work and she hums too much.

“So I want to blind her. But your doll blows.”

The doll salesman says that you need to hide the doll under Karen’s pillow and have her sleep on it before it will work.

So you break into Karen’s house and hide the doll under her pillow. Then you call in sick the next day so that when she’s at work you can get the doll back.

Unfortunately, when you go to look for the doll, it’s not there. You search everywhere in Karen’s bedroom, then everywhere in her house. You get so tired that you fall asleep on her couch.

Karen shakes you awake, holding the doll up to your face.

“Looking for this?” she asks.

She found the doll last night. So she tucked it away, and when she found you asleep on her couch she slid the doll under the couch pillow you were sleeping on. Now she’s holding a pin to the doll’s head.

“Say you like me as a person,” Karen commands.

“But I don’t,” you say.

She pokes the doll head with a pin. You feel a sharp pain at your temple.

“I like you as a person,” you tell Karen.

“Say it again,” she says.

You do as she tells you. She makes you say it a dozen more times. Then she hands you the doll and lets you go.

“That’s it?” you ask. “That’s all you’re going to use the doll for?”

“No one’s ever said that to me before,” Karen says. “And if I used the doll for worse, you might not like me as a person anymore.”

You leave while Karen cries. Then you go to the doll salesman and tell him his doll backfired big time and now you still have to go into work and listen to Karen’s humming for forever.

“And I had to say I like her as a person,” you tell him. “So gross.”

“Quit and come work for me,” the doll salesman says. “I don’t hum.”

You tell him you don’t want to sell stupid dolls. So the doll salesman holds a flame near the doll you just returned to him and you feel a burning on your skin. You accept the job, and that’s how you embarked on a career selling Voodoo dolls, which you’ll do until you die or you get that doll back from him, whichever comes first.

Happy Voodoo Doll Day!

Saturday Morning Breakfast Cereal - History is Weird

Saturday Morning Breakfast Cereal - ה', 01/21/2016 - 15:54

Hovertext: Thank you for browsing this funnybook on the Galactic Network.


New comic!
Today's News:

If you want to come to BAHFest London's Evolution show, you must buy online tonight by midnight! There will be no tickets at the door! 

Love For A Year Day!

Girls Are Pretty - ד', 01/20/2016 - 16:23

The dystopia you live in has a rule that people in love can only stay together for a year. At which time they have to apply to the government for an extension. If they aren’t granted an extension they have to either break up or commit suicide.

“It’s not fair,” you tell Greg.

“Better to have loved and lost,” Greg shrugs.

“It’s because the government is scared of love you know. The government doesn’t ban anything unless it’s a threat to their power.”

“What power does love have?” Greg asks.

The clock strikes midnight. Your year is up. You pull Greg’s face to yours and you kiss him.

A siren sounds. You both go on the run, hand in hand, a beacon for governmentally-thwarted lovers everywhere. The nation celebrates your love as the love that will set them free.

One night the president issues a pardon for your crime.

“It’s all right for them to stay together. The law only applies to lovers. Greg’s not that into her.”

You become livid. “He’s only doing that to try and break us up.”

Greg bites his lip. “Actually…”

You break up and Greg starts dating someone else, but the revolution continues. Lovers all across the land continue to love each other in violation, which pisses you off because now the whole country knows you just got dumped, and getting dumped used to be easier when it was the law.

Happy Love For A Year Day!

תושב חוזר

 בימים אלו רואה אור גיליון 7 של מגזין כביש אחד, שכבר כתבתי לו בעבר, ומי שעדין לא מכיר את המגזין כדאי לכם, כי זה אחד הפרויקטים היותר מעניינים ומבורכים שעוסקים בחיים במקום הזה על שלל גווניהם. המאמר הנוכחי נכתב זמן קצר לאחר החזרה שלי לישראל בספטמבר האחרון וממשיך את העיסוק שלי בקושי, באתגרים ובפוטנציאל של הקיום בישראל.

***

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא', י-יב')

לא התכוונתי לשוב ישראל. כשעזבתי אותה במאי 2014 חשתי שישראל ואני הגענו למבוי סתום ביחסינו. הרגשתי שהיא ירקה אותי, הקיאה אותי, שאין לי מקום בה ושאפילו אם אני משתמש בכל הדימיון שברשותי אני לא מצליח לדמיין לנו עתיד משותף שימצא חן בעיני. עצם המחשבה על ישראל הספיקה כדי להכניס אותי להתקפי חרדה וזעם. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא הרצון להתרחק מהמקום הזה ומכל מה שהוא מסמל עבורי בכל דרך אפשרית: פיזית, גיאוגרפית, מנטלית, פסיכולוגית, דתית.

זה לא תמיד היה כך. 11 שנה קודם לכן, באוגוסט 2003 חזרתי לישראל אחרי שהות של שנתיים וחצי בגרמניה. גם אז עזבתי את ישראל בתחושה של שבר גדול שארע אצלי בתקופת הצבא. עזבתי את ישראל מתוך רצון למחוק את הזהות הישראלית והיהודית שלי, ואפילו רצון להפוך ל"גרמני" – זהות שסימלה עבורי את ההופכי לכל מה שהכעיס אותי בארץ. כמה ימים באירופה, וחווית הפטריות הראשונה שלי הספיקו על מנת לסובב אותי 180 מעלות ולחבר אותי, לראשונה בחיי, לזהות היהודית שלי. המשכתי בגרמניה איזה תקופה אבל בפנים משהו כבר השתנה ואחרי שנתיים שבהן למדתי הגל באוניברסיטת קלן וחזרתי הביתה כדי לקרוא רמב"ם בזמני החופשי, החלטתי להפסיק את לימודי ולחזור לארץ כדי ללמוד פילוסופיה יהודית. זו הייתה תקופה של ביקורים בישיבות ומסעות בארץ ישראל שבה גיליתי מחדש את הישראליות שלי, ואת היהדות שלי עם קבוצת חברים קרובים, סטודנטים מבניין גילמן באוניברסיטת ת"א ופריקים של תיאוריה ביקורתית, שחשפו בפני את הקסם של היהדות כתנועה רדיקלית שמסוגלת להפוך לי את הראש רוחנית ואינטלקטואלית.

חזרתי לארץ חדור חלומות גאוליים ותשוקה לפעול, לעשות ולתקן. במקום עם היאוש הגדול ביותר קיימת גם התקווה הגדולה ביותר, אמר לי איזה חבר לפני שחזרתי, ואחרי שנתיים וחצי בגרמניה הרגשתי שאני כמה לאנרגיה של ארץ ישראל על הניגודים הטעונים שלה. שנתיים וחצי בגלות הראו לי שהחיים יכולים להיות קלים ונעימים, ועדיין הרגשתי שם מנותק מהקשר יצירתי, תרבותי ורוחני. משהו בקיום שם המית אותי, או לפחות השאיר אותי בתחושה שאני לא לגמרי ער. דווקא בארץ, מתוך המאבק, מתוך המציאות הטורפת והמטורפת, הרגשתי שאני מוצא את המשמעות. לחזור לישראל היה לחזור למרכז של הקליפות, למקום הקשה והמאתגר ביותר, ובו בזמן ידעתי שזהו גם מרכז האור והמקום שמתוכו ניתן לבצע את העבודה העמוקה והגבוהה ביותר. במסכת שבת מסופר לנו על התרעמות המלאכים על כך שהתורה ניתנה לבני האנוש ולא להם. כפי שמסביר שם הקב"ה, התורה ניתנה לבני האדם דווקא משום שיש להם בחירה חופשית בין המצווה והחטא, בעוד שלמלאכים אין צורך בתורה שכן אין הם עומדים באותם המבחנים שבהם עומדים בני האנוש. דווקא יצר הרע והמאמץ הנדרש על מנת לבחור בטוב מעניקים לעבודת השם משמעות אמיתית. לפום צערא אגרא, וככל שגדולה הדרך שעושה האדם על מנת למלא את המצווה, כך גדלה זכותו. אולי דווקא משום שארץ ישראל היא ארץ קדושה החיים בה קשים כל כך. ככלות הכל אם נעלה על דעתנו את התכונות שעשויות להפוך ארץ לקדושה, הרי שאחת המובהקות היא שזוהי ארץ המאפשרת לנמצא בה להתקדש, מקום הנותן לאדם אפשרויות רבות להתקדש בו– כלומר לבחור בנכון ובטוב, באהבה ובחמלה, כנגד כל הסיכויים, למרות ודווקא במקומות שבהם הכי קשה לעשות זאת. אולי הארץ הקדושה היא דווקא המקום שבו הכל לא מסתדר, המקום שבו השחור גוהר מעל האור בצורה הולכת ומאיימת, מקום שהטוב והרע בו קשורים זה בזה באופן שלא מאפשר את ההפרדה הברורה של "אני" ו"הם", שדורש מאתנו דרגה עליונה של אמונה.

הכתבה בגיליון 7 של כביש אחד. אל תאמינו לכותרת של העורכים. בישראל דווקא כן מלקטים פטריות ולמעשה עכשיו זה אחלה תקופה לעשות את זה!

הכתבה בגיליון 7 של כביש אחד. אל תאמינו לכותרת של העורכים. בישראל דווקא כן מלקטים פטריות ולמעשה עכשיו זה אחלה תקופה לעשות את זה!

11 שנה חלפו בין הקיץ שבו חזרתי לא"י לזה שבו יצאתי חזרה לאירופה, הפעם לספרד. במהלך התקופה הזו הספקתי לגלות בישראל הרבה אורות וגם הרבה כיעור וחוסר צדק. הספקתי להתחתן עם תלמידת מדרשה, ובסופו של דבר להתנתק מחדש מהזהות היהודית. עשור לאחר שהתחיל המסע היהודי שלי, הייתי אסיר תודה עבור כל מה שלמדתי מהיהדות אבל גם חשתי דחיה מוחרפת מביטוייה העכשווים במדינת ישראל שאיתה הגעתי לשבר חסר תקדים.

לא יכולתי למצוא בלבי תקווה עבור ישראל כשעזבתי, ולא משנה כמה חיפשתי. תקווה היא דבר כואב. כשמקווים אפשר להתאכזב. למי שמיואש אין מה להתאכזב עוד, הוא כבר הגיע לתחתית. והמקום של היאוש מישראל נח יותר מהמקום של התקווה. אני חושב שהרגע שהצלחתי לראשונה לחבק את הייאוש היה בפגישה עם חבר שלי בעז, כשביקרתי אותו בברלין בקיץ 2010. בעז עזב את ישראל ממקום כואב ומיואש לגבי העתיד של החברה הישראלית, וכששאלתי אותו על זה הוא אמר לי שהוא פשוט לא מסוגל לראות יותר תקווה. זה לא שהוא שולל אפשרות כזו, אבל זה פשוט נראה לו מאוד לא סביר, מאחר שהיא מנוגדת לכל הסימנים הקיימים. כשמביטים על המצב בעיניים אובייקטיביות הוא פשוט חסר תקווה מדי מכדי שיצדיק עמדה של תקווה על שלל האכזבות הפוטנציאליות שהיא טומנת בחובה. כשניסיתי לענות לו הבנתי שפשוט אין לי מה לענות לה. הסכמתי עם כל מילה.

חזרתי מברלין אותו קיץ ושבתי לחיות בישראל, אבל משהו כבר לא היה אותו דבר. משהו כואב חדר וננעץ בי ככל שישראל העמיקה את המסע שלה ללב המאפליה של השחיתות, הגזענות והשנאה, במהלך החצי הראשון של שנות העשרה של המאה העשרים ואחת. המעבר לספרד דווקא היה במובנים רבים פועל יוצא של הלקחים שהפקתי מהתקופה הגרמנית שלי. באופן אירוני במקצת ברחתי מישראל לדרום ספרד דווקא בשל הדמיון שמצאתי בין שתי מדינות הדרום הללו. החוויה שלי בגרמניה, הבהירה לי שמשהו חסר לי במציאות החיים והקיום הקרירה של הצפון, והמסעות שעשיתי ביוון בשנים שחלפו מאז הובילו אותי לגילויה של זהות חדשה, זהות ים תיכונית ששבתה את לבי. ביוון גיליתי ארץ המתקיימת מרחק קצר מישראל, ושהמנטליות בה משקפת את המרחק הקצר הזה. התאהבתי ביוונים, בחיות ובאצילות שמצאתי בתרבות שלהם, וגם במכנה המשותף התרבותי שהרגשתי שמחבר אותנו כעמים ים תיכוניים סמוכים זה לזה ושאפשרה לי להרגיש שם בבית. הים תיכוניות התגלתה כזהות תרבותית המחברת אותי עם העמים שעל גדות הים התיכון ושיש בה משהו שפשוט ונח לי יותר מאשר הזהות הישראלית או היהודית.

מתוך המפנה הים תיכוני הזה החלטתי לבחור בדרום ספרד, והיא הייתה כל מה שקיוויתי ויותר, מקום שבו השתחררתי מחדש, וחשתי אושר עמוק. הימים שם עברו בנעימים כשאני מקדיש את עצמי לקריאה, כתיבה, נגינה, תרגול רוחני, מפגשים עם חברים ולימודי ריקודים סלונים. אחרי שיצאתי מישראל הצלחתי גם לנתק קצת את הלב שלי מהמקום הכואב והמכאיב. כשהייתי מחוץ לטריטוריה יכולתי לשכנע את עצמי שאיכשהו המאורעות בארץ נוגעים אלי פחות. זו הייתה אחת התקופות המאושרות בחיי.

ודווקא כשחשבתי ששום דבר כבר לא יחזיר אותי לארץ הקודש, זה קרה. כמו שאומר הסנדק אצל קופולה "בדיוק כשאתה חושב שאתה בחוץ, הם מושכים אותך חזרה פנימה." אולי היה חסר לי משהו, אולי היה לי קל מדי בחיים הרווקים והפשוטים שלי שם בדרום ספרד. אני בטוח עוד אתגעגע לפשטות ולחופש שחוויתי שם אבל לא רציתי לוותר על בת הזוג והמורה המדהימה שלי שני, שחזרה בינתיים ארצה, גם כשהדבר הזה איים לסבך את חיי ולכפות עלי לשוב לארץ ישראל כנגד רצוני. היה משהו סמלי בכך שהחזרה לארץ ישראל הייתה קשורה בחזרה לקשר הזוגי, שכן הרי ארץ ישראל היא השכינה, ההתגלמות הנשית של כנסת ישראל, ושל ספירת מלכות הקבלית על כל דיניה, מוראותיה והשבירה הגדולה המתרחשת בה. ספירת המלכות היא זו שבה בולטים יותר מבכל מקום אחר חוסר השלמויות והקשיים, זו שמעמתת אותך עם עצמך, עם החולשות והפגמים שלך, זו שבה נדרשת העבודה הרבה והקשה ביותר – והרי זוהי הזוגיות וזוהי ארץ ישראל. ומהי הזוגיות הנכונה והמקודשת אם לא הארץ המובטחת.

בסופו של דבר היה לי הרבה יותר קל לחזור לאהובתי מאשר לחזור לישראל. חזרתי מלא באהבה לבת זוגי, אבל גם חושש וחשדני כלפי ישראל, ובלא מעט נקודות שאלתי את עצמי אם אני לא שופט אותה מדי בחומרה, אם אני לא שופט בחומרה את אותן הסצינות בדיוק שהיו יכולות להקסים אותי, או לפחות לא למלא אותי בכעס, אם הייתי נתקל בהן במקומות כמו יוון, טורקיה או ספרד. חלק מאתגר שלי בחזרה לישראל זה לראות אותה כמו שהיא ולא לאפשר לפחדים ולכעסים שלי לצבוע אותה בצבעים קודרים עוד יותר ממה שאפשר למצוא במציאות עצמה.

כי כשאני מביט בהם בעינים פקוחות הישראלים לא חייבים להפחיד או להרגיז אותי. לעיתים קרובות הם משאירים אותי מוקסם ומשתאה מול דרגות נדירות של יופי ואחווה שקיימות דווקא במקום הקשה הזה. כשאתה במקום הזה, בוודאי לאחר שחיית תקופה בגולה, הוא מזכיר לך שוב ושוב שהוא מלא בקדושה וכח ועוצמה. יש בעייתיות מובנית במושג העם נבחר, ובמידה ידועה גם במושג הארץ הקדושה – הרי כולם נבחרים והכל קדוש. ובכל זאת המושגים הללו, שיכולים לשמש ללאומנות הרסנית המדירה את האחר, גם מהדהדים אצלי משהו שאני חש במקום הזה, כח של חיות בלתי מרוסנת של כיעור ויופי, שנאה ואהבה, ייאוש ותקווה. וזו אולי האיכות הגאולית שאני מוצא בארץ ישראל ובאנשים שנמצאים בה. יש מקומות יפים יותר, ויש מקומות פשוטים יותר, ומקומות עם יותר הרמוניה וקבלה ופחות שנאה ופחד – מה שיש בישראל זה את העוצמה, את הכח המרוכז בגילוייו הגשמיים והרוחניים ביותר. הכח שאוחז בנו ומטיח אותנו כנגד מציאות קשה של פחד ואימה, אבל גם חושף בפנינו אופק קיומי ורוחני עמוק וייחודי.

ערב אחד, שבועות ספורים אחרי שחזרתי, כששכבתי במיטה כואב וכעוס על המציאות של המקום הזה, קיבלתי שיחת תוכחה ועידוד מבת זוגי. היא הזכירה לי את אתי הילסום ואיך שמצאה שמחה ומשמעות אפילו בתוך מחנות הריכוז. להכנע לכוחות האופל זו הכפירה הכי גדולה, היא הטיחה בי, כיוון שזה להיות עיוור לכך שאלוהים נמצא בכל, להיות עיוור לבסיס הנצחי והעמוק של המציאות.

אני עדיין עובר את הלבטים וההתחבטויות שלי עם ישראל, עדיין לא בטוח אם אני חזק מספיק על מנת להצליח לחיות במציאות הזו ולהרים מתוכה נצוצות במקום לשקוע לאפלה המקיפה אותה והחודרת אותה עמוק עמוק. ישראל היא מחנה אימונים רוחני מהדרגה הגבוהה ביותר, כזה שבו אתה נדרש להתעמת ללא הרף מול החלקים הכואבים והמאתגרים ביותר במציאות ובך עצמך. יש לי רצון לחזור לבית הספר המחוזי שלי בספרד או פורטוגל, לחיים פשוטים יותר שבהם אוכל לחצוץ ביני לבין הרע והכואב, ולמצוא את פיסת האלוהים הקטנה שלי. זה דברים שקשים הרבה יותר בישראל, המקום שבו הטוב והרע, המופלא והכואב מעורבבים זה בזה ללא ניתוק. ישראל היא קריאת קרב, היא לא מקום לחפש בו חיים טובים, היא המקום לאנשים שרוצים לתת את הנשמה שלהם במערכה על דמותה של האנושות והאנושיות בזמן הזה.

ארץ ישראל היא לא ארץ לקטני אמונה. עבורם היא ארץ אוכלת יושביה. היא ארץ למאמינים בני מאמינים שמסוגלים לשזוף באותו אור חמה גאולי השורף את הרשעים באחרית הימים, ולמצוא בדיניה הקשים ארץ זבת חלב ודבש של לימודים והתעלות. אני מלא הערצה לאנשים שמסוגלים לעמוד במבחן הזה. אני מתפלל להיות כזה יום אחד; להיות ראוי במהותי לעמוד במבחנים שמציבה האדמה הזו.


Palindrome

XKCD - ד', 01/20/2016 - 07:00
I hope that somewhere in the world, "Panamax" is the last option on a "size" drop-down menu on a sex toy site.

Saturday Morning Breakfast Cereal - Your Wish

Saturday Morning Breakfast Cereal - ג', 01/19/2016 - 17:49

Hovertext: It's important to know that happiness isn't PURELY about money.


New comic!
Today's News:

I am flying to London tomorrow. Please notify Her Majesty.

Thanks for supporting this event, geeks! It's hard to put on a show in a different country, but we've still managed to sell a lot of tickets. Looking forward to seeing you there! 

Steal From Your Kids Day!

Girls Are Pretty - ג', 01/19/2016 - 16:26

Your son has a toy truck. You want that toy truck. It’s not fair that he has it when you want it. Take that toy truck from your son and bring it into the office to play with.

Your son will visit you at work and ask if you’ve seen his toy truck. Lie to him. Say, “Psssh. That truck sucks. I didn’t take it.”

Your son will explain he has a play date and he needs his toy truck back if you have it. Stand your ground.

“I’m the president of a massive corporation. I don’t have your stupid fucking truck.”

Your eyes flash on the floor safe. Your son notices.

“It’s in the floor safe isn’t it?” he says.

“What floor safe,” you say, but he’s already out of his chair and spinning the combination dial.

“12. 16. 6,” he says as he spins, then pulls the door open to reveal his toy truck.

“Shouldn’t have used my birthday as the combo, dipshit,” he says, inspecting the toy truck for blemishes. “Have your secretary call me a car.”

You do as he says, happy that your son didn’t lift up the stacks of cash and bonds to find the Boba Fett action figure you stole from him.

Happy Steal From Your Kids Day!

Saturday Morning Breakfast Cereal - Age of War

Saturday Morning Breakfast Cereal - ב', 01/18/2016 - 17:58

Hovertext: Curse you, Mrs. Jenkins!


New comic!
Today's News:

Come see me at BAHFest London! Along with Ed Yong, Simon Singh, Zoe Margolis, and more!! 

What To Do At Game Night Day!

Girls Are Pretty - ב', 01/18/2016 - 15:24

Tonight’s Game Night with you and the Palmers and the Costners and what you should do is you should stand up in the middle of Scattergories and shout, “I am done playing games with you people!” Then tell them about the hit and run in ‘93.

Pam Costner will stand up and shout that she’s also “done playing games with you people.” Then she’ll plant a kiss on your wife’s mouth and tell her she’s been in love with her for years.

Richie Costner will also stand up and shout that he, too, is effectively finished “playing games with you people.” He’ll walk out the front door, get in the car, and that’s all she wrote for Richie. You’ll never see him again.

Michael Palmer will similarly rise from his seat and say that he’s not going to be playing any stupid games with you people any longer. He’ll go to the bathroom and draw a bath in the tub and the blood from his open wrists will float out like ribbons.

Patty Palmer will announce in a whisper that she doesn’t want to play games with you people anymore. The rest you won’t understand because she’ll say it in Russian. She’ll be tried as a spy later this year.

Your wife, Debra, once she’s done being made out with by Pam Costner, will sit back down on the couch and say that she’s done playing games with you people, and she’ll take out a deck of cards and begin a game of solitaire. You won’t notice because you’ll be on the phone with the police confessing to vehicular manslaughter.

Happy What To Do At Game Night Day!

Longer Than Usual

XKCD - ב', 01/18/2016 - 07:00
[ Well, this is embarrassing. ] <--'" alt="'--> [ Well, this is embarrassing. ] <--'" />

Emily's Sad Day!

Girls Are Pretty - ב', 01/18/2016 - 03:07

Emily Connell, the president of the multi-national conglomerate where you temp, is sad today. You spotted her in a café staring out the window at the rain.

“Should I go in and see if I can cheer her up?” you ask your 7-year-old daughter.

“Do it. It could be good for your career. I can go see The Good Dinosaur some other day.”

Your daughter hails a cab and you go into the café and stand at the edge of your company president’s table.

“Why so sad Ms. Connell?” you ask.

She looks up at you through her tears.

“I know you.”

You sit down across from her. You wave to a waiter and tell him you’d like a glass or Port.

“This one’s on you, since you make 1500 times my salary at our shared place of employment.”

“Oh,” she says. “You work for me.”

“Tell me,” you say.

At that she unloads a tale of her third husband’s confession that he’s in love with her brother, a prominent member of British Parliament. He’s going to divorce her and announce his relationship with her brother, which will likely cause the board to oust her from her position as CEO due to a ridiculous “undue controversy” clause in her contract, and her brother will also have his government post threatened. Meanwhile, her (soon-to-be-)ex-husband has refused to offer testimony in a corporate malfeasance case, testimony that would be necessary to exonerate her of accusations that she manipulated the stock price with false accounting.

“So I’m facing public humiliation, professional disgrace, jail-time, and a broken heart,” she tells you.

You do the only thing you can do, the only thing you know how to do in situations like this. You try to cheer her up by farting the National Anthem.

It works.

“You’re quite talented,” she says, laughing through her tears.

“Thanks,” you say. “If you’re feeling better, I’d better hit the men’s room and check my underpants.”

When you come back from the men’s room, she’s gone. The waiter comes by and says she paid ahead and told them you could have whatever you want for the rest of the night. You get drunk on port and eat a half dozen scones, stuffing yourself until they lock up for the evening, making sure to bring one scone home for your daughter, who hasn’t eaten in hours.

Happy Emily’s Sad Day!

שלב תוכן