אגרגטור הזנה

2488 - אני רוצה שוקולד

אבא קריר ביוטיוב - א', 02/22/2015 - 10:36
2488 - אני רוצה שוקולד
אני רוצה שוקולד From: abakarir Views: 29104 159 ratings Time: 00:52 More in People & Blogs

2487 - Whiplash וויפלאש

אבא קריר ביוטיוב - ש', 02/21/2015 - 18:10
2487 - Whiplash וויפלאש
Whiplash וויפלאש שיעור תופים From: abakarir Views: 664 32 ratings Time: 00:59 More in People & Blogs

2486 - Brushing Teeth מצחצח שיניים

אבא קריר ביוטיוב - ו', 02/20/2015 - 01:15
2486 - Brushing Teeth מצחצח שיניים
Brushing Teeth מצחצח שיניים From: abakarir Views: 428 14 ratings Time: 00:42 More in People & Blogs

2485 - גשם בעיטות

אבא קריר ביוטיוב - ד', 02/18/2015 - 17:12
2485 - גשם בעיטות
בואו לפייסבוק שלי https://www.facebook.com/AbaKarirOfficial From: abakarir Views: 492 18 ratings Time: 00:35 More in People & Blogs

2484 - עומר ואבא קריר מטיפים למטפים

אבא קריר ביוטיוב - ג', 02/17/2015 - 21:24
2484 - עומר ואבא קריר מטיפים למטפים
עומר ואבא קריר מטיפים למטפים From: abakarir Views: 940 31 ratings Time: 10:01 More in People & Blogs

2483 - יפנים משחקים בקובייה הונגרית

אבא קריר ביוטיוב - ג', 02/17/2015 - 20:09
2483 - יפנים משחקים בקובייה הונגרית
יפנים משחקים בקובייה הונגרית From: abakarir Views: 679 35 ratings Time: 01:19 More in People & Blogs

2482 - חיית המחמד שלי

אבא קריר ביוטיוב - א', 02/15/2015 - 15:37
2482 - חיית המחמד שלי
בואו לפייסבוק שלי https://www.facebook.com/AbaKarirOfficial From: abakarir Views: 678 25 ratings Time: 00:26 More in People & Blogs

2481 - אבא קריר מדבר מתוך שינה

אבא קריר ביוטיוב - ש', 02/14/2015 - 17:13
2481 - אבא קריר מדבר מתוך שינה
בואו לפייסבוק שלי https://www.facebook.com/AbaKarirOfficial From: abakarir Views: 892 27 ratings Time: 01:09 More in People & Blogs

2480 - אבא קריר אוכל חמין

אבא קריר ביוטיוב - ש', 02/14/2015 - 13:16
2480 - אבא קריר אוכל חמין
אבא קריר אוכל חמין From: abakarir Views: 1542 35 ratings Time: 04:54 More in People & Blogs

2479 - יום האהבה

אבא קריר ביוטיוב - ו', 02/13/2015 - 16:06
2479 - יום האהבה
יום האהבה From: abakarir Views: 676 27 ratings Time: 00:36 More in People & Blogs

2478 - אבא קריר אוכל מנה חמה ספגטי בולונז

אבא קריר ביוטיוב - ה', 02/12/2015 - 17:58
2478 - אבא קריר אוכל מנה חמה ספגטי בולונז
אבא קריר אוכל מנה חמה ספגטי בולונז From: abakarir Views: 2119 35 ratings Time: 11:15 More in People & Blogs

2477 - someone took my parking space תפסו לי את החניה

אבא קריר ביוטיוב - ה', 02/12/2015 - 16:28
2477 - someone took my parking space תפסו לי את החניה
תפסו לי את החניה someone took my parking space From: abakarir Views: 352 16 ratings Time: 00:36 More in People & Blogs

2476 - חנוך דאום אפס

אבא קריר ביוטיוב - ה', 02/12/2015 - 07:20
2476 - חנוך דאום אפס
חנוך דאום אפס From: abakarir Views: 557 21 ratings Time: 00:22 More in People & Blogs

2475 - אבא קריר אוכל שניצלים עם קטשופ ופיתה

אבא קריר ביוטיוב - ד', 02/11/2015 - 22:49
2475 - אבא קריר אוכל שניצלים עם קטשופ ופיתה
אבא קריר אוכל שניצלים עם קטשופ ופיתה From: abakarir Views: 1183 40 ratings Time: 09:50 More in People & Blogs

א' אאוטינג, ב' בבלוג שלי, ג' זה גועל נפש

הבלוג של מיכל - ה', 11/25/2010 - 02:18

בשבוע האחרון יצא לי לחשוב הרבה על הטרדות. זה התחיל כאשר אימי עירון, מנכ"ל Saloona פרסמה על הקיר שלי בפייסבוק את ההודעה הבאה: "ציטוט ממיטב גופי התקשורת: א' מהמשטרה היא, לא עלינו, "אישה שמשתמשת במיניות שלה". בעקבות זאת חברותיי היקרות, אני בעד שנבצע אאוטניג קולקטיבי, ואני מוכנה להיות הראשונה: אני אימי עירון ואני אשה שעושה שימוש במיניות שלה." לא זה מה שהטריד אותי, חלילה. את ההודעה הזו פרסמה בקירות נוספים בפייסבוק אצל נשים נוספות. מאד הזדהיתי עם דבריה, רציתי להגיב גם למה, לצערי נבצר ממני - אינני מ', אלא מיכל גרוסברג, אז זו בעיה.

אני אלך קצת יותר אחורה. לפני כשבוע וחצי התחוללה סערה בטוויטר. יש פעמים שהטוויטר הוא כמו בקת"ב שממתין לעוף למישהו על הראש. אלון עוזיאל הועלה על המוקד בגין פרסום פוסט בבלוג שלו, "קריפס, יש המון מהם בפייסבוק #2″, שם תיעד תכתובות הזויות סלאש סוטות מגברים כלפי נשים בפייסבוק, כולל תמונתם, שמם המלא ואף מספר הטלפון האשי שלהם. (בין התכתובות קיימת התכתבות בין זרוב ואדם שהטריד אותה, כשנשאלה מדוע לא היססה לתת את הפרטים המלאים אמרה "למען יראו וייראו כל מטרידני העולם".) בזמן שעקבתי אחר ההתפתחויות בטוויטר, בהן נשים (וגם כמה גברים) תמכו בצעד של אלון, ואילו כמה גברים התנגדו באופן חריף לפרסומים האלה, קיבלתי טלפון בהול ממערכת העיר לבדוק מה העניינים בקאסה דה עוזיאל. הכתבה, שהתפרסמה בגליון "העיר" של השבוע שעבר, (ולא זכתה לתגובה מצד "מובילי הדעה" בטוויטר, שכן אלו היו עסוקים בלזרוק לי בקת"ב על הראש בעקבות כתבה אחרת שהתפרסמה באותו גליון, על בית הקפה דורסיה.) היתה אמורה לצאת באופן נחרץ כנגד האאוטינג שעוזיאל ביצע לאותם הזויים סלאש סוטים סלאש אומללים. לי קצת היתה בעיה עם זה. בתור זו שכינוייה ברשת "סופרסקסית", אשה שעושה שימוש במיניות שלה, לא יכולתי שלא לקרוא את הפוסט ולהזדהות ברמה כזו או אחרת עם האאוטינג שבוצע. עם זאת, המשמעות של משפט שדה, הפרת הפרטיות וביזוי אדם בפרהסיה ברורה לי לחלוטין. למעשה, אני נמצאת במלכוד. מחד, אדם קם בוקר אחד ומחליט באופן פרטי להטריד בחורה. לפעמים יכולותיו החברתיות פשוט בעיתיות אז הוא שולח לאיזו א' או ש' הודעה שמנסה להיות מתחכמת אבל היא בעצם על גבול הפאתט, אבל לפעמים גם מדובר באדם שחושב שהוא יכול להרשות לעצמו לפלוש למרחב האשי של אשה ולכתוב לה דברים כל כך מבישים ומביישים שאילו היה אומר לה אותם פנים אל פנים היה מסיים את הלילה במעצר. מאידך, ברגע שמפרסמים את דברים האלו בשם מלא מדובר בפרסום לשון הרע והפרת פרטיות, והבנות שאישרו פרסום הדברים באופן הזה חשופות לתביעה מצד המטרידן. מגוחך.

כששאלתי את אלון בראיון שנערך עמו האם הוא לא חושב שלהטרדות מהסוג הזה יש מקום לטיפול באמצעות הגורמים הרלוונטיים, הרגשתי קצת שלא בנוח. אלון אמר לי שלפנות למשטרה זה בכלל ריל דאונר, ותעזבו לרגע את הספקנות המוטלת בנכונותה של המשטרה לטפל בכלל בדברים מהסוג הזה, לי באופן אשי התשובה די ברורה: קחו לדוגמא את החוק נגד הספאם, או את החוק נגד עישון במקומות ציבוריים וסגורים. רבים מכם מוצפים בדברים האלה מדי יום -ספאם במייל או לחזור מעושנים מבילוי. ספאם, מעשנים, קריפס, הם בכל מקום. כמה מכם באמת טורחים ליישם את הזכות שלכם להתלונן ולתבוע את הפיצוי המגיע לכם על עוגמת הנפש והפגיעה? בודדים לכדי השאיפה לאפס, וגם אז מדובר באנשים שרוצים לעשות קצת כסף.

כל עוד לא הכרזתי בפייסבוק באופן מפורש על מצבי הזוגי כבמערכת יחסים, הייתי מקבלת מדי יום בקרוב ל-10 מיילים עם הצעות מוזרות. לא, אני לא מגזימה. אני יודעת מי אני, מה אני שווה, יש יפות ממני ויש יפות פחות ממני ואני מודעת לאופן בו אני מצטיירת ברשת לאדם זר - אבל זה לא משנה את העובדה שבחודש אני נאלצת לענות בנימוס או להתעלם מכמה מאות מיילים. איפשהו עמוק בלבי, אם לא הייתי עצלה מדי, הייתי בשמחה מעלה את כל התכתובות המזעזעות והקריפיות להן אני זוכה. כן, גם בשם מלא, שיראו מי הבן זונה שחושב שיש לו את הזכות להתבטא אלי באופן כזה.

ואז באה א', ואחרי א' מגיעות גם אותיות נוספות. אני לא נכנסת לעומק הפרשה והאמת היא שגם לא התעניינתי יתר על המידה. מעבר ל-10 השעות השבועיות שלי במסגרת העבודה בחדשות 10 אני מעדיפה שלא להיחשף לחדשות. אם הייתי רוצה, באותה המידה הייתי יכולה לרכוש ספר עב כרס בן 500 עמודים שכל מלותיו, פסקאותיו, עמודיו ופרקיו מכילים מלה אחת: חרא. א' החליטה שהיא הולכת ללמד את הקריפים לקח, וקריפס, פאק יה, יש גם המון מהם בריל לייף. וכן, א' פנתה לצינורות המקובלים, ובצינורות המקובלים יש את הקטע הזה של עניין הציבור לדעת. כיף לא', כאילו, חוץ מהחלק בו טוענת שהותקפה מינית וסביר להניח שגם בחלק בו מנסים להציג אותה כאחת מופקרת, אשה שמשתמשת במיניות שלה.

עוד אשה שעליה נכתב כי היא משתמשת במיניות שלה בטוקבקים, אם כי באופן קצת פחות נחמד מסתם עוד אחת שמשתמשת במיניות שלה ("מי שמזמין, מקבל", "מי שקוראת לעצמה חתיכת תחת חם שלא תבוא אח"כ בטענות") היא יעל גורן, סלבלוגרית בהתהוות, שהתראיינה לכתבה בוואלה! בעקבות הפוסט של עוזיאל. כמו כן, גם הקריינית ליאת לשם התראיינה לכתבה בעקבות קבוצה שפתחה בפייסבוק "דוגרי, כיף להיות כוסית?" שמאגדת מטרידנים סדרתיים בפייסבוק.

סטופ. בזמן שאני קוראת אני עוצרת לרגע לחשוב. התחושה שלי היא שכל השמות שזרקתי פה הם של נשים עצמאיות וחזקות. נראות טוב או לא? זו רחוקה מלהיות הנקודה עליה טוקבקיסטים נהנים להישען. הנשים שהוזכרו בפוסט הזה אינן שרלילות חסרות כבוד עצמי, אינן מוכרות את גופן בעבור כסף ולא מככבות ללא פנים באתר "אגס". אלה נשים שמרגישות בנוח עם הדימוי העצמי שלהן, מרשות לעצמן לעתים להתבטא באופן פרובוקטיבי ברשת ובפירוש לא מוכנות שיתבטאו אליהן באופן שיחסיר מכבודן. זכותן.

לא, אנחנו לא רוצות לעשות לכם אאוטינג, ולא, אנחנו לא נקפוץ אתכם למיטה בגלל המייל המקסים ששלחתם לנו בפייסבוק. אנחנו בסך-הכל מבקשות שתדברו אלינו יפה. אלינו, ואל כל עשרות הבנות האחרות שאתם כותבים להן את אותו המייל במקביל.

ולסיום, קריפס. יש מצב שהם גם מגיעים בקרוב לסרט חדש, "שיגעון הפייסבוק", בהפקת "רשת". הטריילר בן 24 השניות הזה פשוט מסכם את הכל:

קלישאה כלשהי על רווקה, תל-אביבית, אשכנזיה, ממורמרת

הבלוג של מיכל - ב', 09/13/2010 - 02:21

תקלטו קטע. אתמול מישהו אמר לחברה שלי בתור משפט פתיחה שגיל החיתון הממוצע בקרב בנות חילוניות בישראל עומד על 24. בסוף הם התמזמזו. והיא אחת, ילדה טובה. היא חדשה בעיר הזאת. באה מבית טוב, להסתנן לואגינה שלה יותר קשה מלהתנתק מהוט, ועדיין משהו במשפט הפתיחה הזה עבד. בזינגה.

אנשים חשבו שהחלקתי על השכל. בחורה בת 24 שמה לעצמה למטרה להכות שורש. למצוא אהבה מהסוג שלא נגמרת. ההורים שלי נשואים, הם חוגגים בימים אלו 26 שנים ביחד. טוב, חוגגים זו לא בדיוק המלה הנכונה, אבל הם ההגדרה הכי איתנה ומוצקה למושג "משפחה" שאי פעם אקבל. למעשה, הם ההגדרה הכי איתנה ומוצקה למשפחה במושגים של העולם הישן שנתקלתי בה בחיי. הם מקור ההשראה שלי למושג "מוסד הנישואין", לא מושלם למראית עין ככל שיראה.

מגיל 17 ועד לפני שנה וחצי כל מה שידעתי הוא להעביר את זמני במערכות יחסים ארוכות טווח ומשעממות להחריד, עם מין שנהיה קצר יותר ולעתים תכופות פחות ככל שהפז"מ התארך. זה לא היה בסדר. כלומר, תאורטית זה היה יכול להיות בסדר אם משמעות הזוגיות הזו לא היתה להעביר את הזמן גרידא. עם סיום מערכת היחסים הארוכה והמשמעותית ביותר בחיי לפני שנה וחצי משהו השתנה. השתבש. יותר נכון. שלוש שנים מחיי היה לי אדם בחיים שהיתה לי שפה משותפת איתו על תדר כלשהו בקיום נפרד. זה אולי נשמע כמו הגזמה פראית ופואטית, אבל אם הייתם שם אתם יכולים להבין על מה אני מדברת. תסמונת העבר הורוד אומרת שתמיד נזכור רק את הדברים החיוביים מבני זוגנו הקודמים ולכן גם נרצה לחזור אליהם. אני לא רוצה לחזור אליו. להיפך, במקביל לאותה תחושה פאזית-או-וואו-אני-יכולה-להישאר-פה-לנצח, אני לא שוכחת שבסדר העדיפויות שלו הייתי היכנשהו אחרי המשפחה, החברים, העבודה והלימודים. ואני גם לא שוכחת שהוא בגד בי, והחזיק חברה נוספת מאחורי הגב שלי מחשש שאני אפרד ממנו בתקופה קשה. אני לא יכולה להרשות לעצמי בחיים להיות שוב עם אדם כזה. היום, אגב, אנחנו ביחסים מעולים. אני לא אדם שנוטר טינה. אני לא יכולה להבין ולקבל את המעשים שלו, אני רק יכולה לתפוס ממנו אדם הרבה פחות טוב ממה שתפסתי ממנו כשעוד היינו ביחד. אבל למרות הכל אני עדיין חושבת שהוא אדם טוב. כי אהבתי אותו כמו שלא אהבתי גבר בחיי, ואיך אפשר להעניק כזאת אהבה עצומה לנבלים. היום פגשתי אותו. הוא ניסה לדבר אלי באותה השפה שהיתה ייחודית רק לנו. אני השפלתי מבט וביקשתי שיפסיק. לא כי זה מחזיר אותי אחורה, לא כי זה מעורר בי רגשות עבר. אלא כי זה פשוט הביך אותי, השפה המשותפת הזו שהיתה שייכת רק לשנינו מתה - כי אם יש לך שפה ואין לך עם מי לחלוק אותה, בסוף אתה תשכח אותה. לפעמים אני נכנסת לעמוד שלו בפייסבוק ובוהה בתמונות שלו. אני מנסה להיזכר בפנים שלו כשהיינו ביחד ואני לא מצליחה. למעשה, הוא נראה לי כעת זר מוחלט. אנשים (ובעיקר נשים) אומרים לי שאם שנה וחצי אחרי שנפרדתי מסו-קולד האהבה הכי גדולה שהיתה לי בחיי הוא נראה לי כאדם זר, כנראה שלא אהבתי אותו באמת. אני מבקשת לא לנסות לנתח אותי או את מה שהרגשתי, כולכן בכל מקרה מתאהבות חדשות לבקרים. מלבד האהבה הזו, הדבר הכי קרוב לכך שחוויתי היה אהבת נעורים. כל  שאר הגברים בדרך שהחלפתי איתם מילות אהבה שלכשאותו הזמן נראו אמיתיות התגלו בדיעבד כנסיון לשחזר את אהבת הנעורים, רצון עז להיפטר מהבתולין, תלותיות בפיגורה אבהית, הנוחות באדם שגר אתך, ריבאונד ארוך במיוחד ודפקט אחד טרי מדי שעדיין לא הספקתי לנתח עד הסוף את הבדיעבד שבו.

אחרי הפרידה ממנו והגילויים על הדברים שקרו מאחורי גבי החלטתי שמאותו הרגע דברים יראו אחרת. כשהייתי איתו עוד ברוב תמימותי האמנתי שאני יכולה לשנות אותו, ועם מספיק זמן ומספיק אהבה הוא יבחר בי, כמו באגדות, להיות זו שהוא רוצה להיות איתה לפחות 26 שנים כמו ההורים שלי. ביום שאחרי כבר ידעתי אחרת. גבר, לא משנה כמה תנסי, לא תצליחי לביית לטווח הארוך ולא משנה כמה את אינטליגנטית, כמה את ברוכת כשרונות וכמה נהדר את מוצצת. אז כאמור, אחרי הפרידה החלטתי שאני לא מבזבזת את הזמן כמו ש"בזבזתי" ב-3 השנים האחרונות. בסוף אגב, גם השתחררתי מאותה תחושת בזבוז זמן. לא הייתי מחליפה את האוטופיה ששקעתי בה בעד שום דבר שבעולם ויתכן מאד שאם הייתי חוזרת אחורה הייתי גם עושה את זה שוב. עשיתי עם עצמי החלטה, שנאמר, חצי שנה הוא זמן אפקטיבי בהחלט כדי לדעת לאן הדברים מתגלגלים והאם יש טעם להמשיך ביחסים. כמו נבואה שמגשימה את עצמה, פעמיים כבר חצי השנה הזו הגיעה ועשתה את עבודתה כמו מחזור חודשי על גלולות. במקרה הראשון איי פאקד איט אפ. השתן עלה לי לראש והייתי מרוכזת מדי בעצמי. הפרידה בכל מקרה היתה לטובה - הוא לא היה במקום הזה שאני חיפשתי בכל מקרה (והערכתי את הכנות, ומעריכה אותה גם היום). במקרה השני הוא טען שאיי פאקד איט אפ. עשיתי מעשה מכוער וחיטטתי בדברים שלו מאחורי גבו שגרמו לי לגלות את האמת (ולא הערכתי את חוסר הכנות, ולא מעריכה אותה גם היום). סיום מערכת היחסים, המכוננת האחרונה על אופיי נכון לעכשיו, היתה ארוכה וקשה והשפיעה עלי נפשית באופן קיצוני באותה התקופה, כיוון שגם היא היתה רצופה בחוסר כנות.

חברה שלי אמרה לי בסוף השבוע שעל אף שעברה קרוב לשנה מאז פרידתה מבן זוגה בארבע שנים וחצי שקדמו לפרידה, איפשהו היא מרגישה שקיים הסיכוי שהם יחזרו להיות ביחד, שהיא גם מרגישה את זה מצדו. אני לא קונה את זה. במקרא, במהפכת סדום ועמורה, לוט עזב מבלי להביט לאחור. אשת לוט לא התאפקה, הביטה לאחור והפכה לנציב מלח. בסיקוול הנאו-רומנטי היא בכתה עד שנמסה. למה תמיד אחרי קשר משמעותי אנו, הנשים, לא מסוגלות שלא להביט לאחור בעוד הגבר יודע להותיר אותה כפרק שמאחוריו? זו שאלה שלעולם לא אדע לענות עליה.

היום לא הייתי חוזרת לאף אחד מהבחורים שאהבתי, או לא-אהבתי-בדיעבד. היום לא הייתי רוצה להכות שורש בשום מקום.

היום למעשה, אני סוג של מת מהלך. ארבעה חודשים חלפו מאז שקלישאת ה"לאהוב ולהיפגע או לא לאהוב בכלל" הכתה בי. מטאפורית החלטתי לגדוע חלק מהלב שלי, ופיזית האמת שזה מרגיש ככה גם. אם בעבר הרגשתי שבזוגיות אני מרגישה אדם שלם יותר, היום זה לא שאני מרגישה שונה מכך, אני פשוט בחרתי לא להיות אדם שלם.  האם אני אשבר, אפתח את הלב שלי אי פעם שוב? סביר שכן. כל דבר הוא בר חלוף. אבל עד שזה יקרה, אני חושבת ש-1000 המלים האלו לא הספיקו כדי לתאר כמה זה כואב לא להיות מסוגלת לסמוך על אף אחד. כמה זה כואב לחשוב שלא קיימים כמעט גברים שמסוגלים להיות גברים ולהיות כנים. כמה זה כואב לחשוב שלא קיים אדם בעולם שמסוגל להעניק לך את אותה כמות האהבה שאת מסוגלת להעניק. כמה זה כואב לחשוב ולהכליל שכל הגברים סביבך פוחדים לאבד את המושג הפיזי שלהם ל"חופש" בעבור המושג המטאפיזי שלהם ל"רגש"  (רק לי זה נשמע כמו קורס מבוא פילוסופי בפוסטמולוגיה?). ובכלל, לא התחלנו אפילו לדבר על חצאים או כל שבר אחר.

מתי בפעם האחרונה הרגשתם שאתם רוצים להיות לבד עד יומכם האחרון בחייכם?

2010

הבלוג של אור קלפר - ב', 01/11/2010 - 11:17

OK
אז שרדנו עוד שנה. בדקתי עכשיו וראיתי שבמשך כל 2009 כתבתי פוסט אחד. וזה היה בפברואר. וגם זה, היה קליפ שעשיתי לסאונד סיסטם. למה? לא ברור, אולי מצאתי חיים, אולי אין לי כח לזה, אולי זה קצת פאדיחה היום להיות מישהו שכותב בלוג, לא יודע. אבל בכל מקרה, הנה פוסט ראשון ל2010.

 

ומה עשיתי בסילבסטר? הייתי עם שאשי (הידועה גם בכינויה שרון או בכינויה השני אהובתי היקרה) באילת, לקחתי אותה לכבוד יום הולדת 22 שלה, ובספירה לאחור היינו מחוץ למאנקיז על חוף הים ועם הנשיקה של חצות ראינו זיקוקים בטירוף, האילתים האלה לא נורמלים, נתנו שם הפגזה שאחר כך כל הטיילת היתה מעושנת בעשן. היה ממש תענוג ופשוט חופשה מעולה לכל הדעות וממש קשה לי לנחות ממנה, אני כבר שבוע עייף ולא הולך לחדר כושר ובקושי יש לי אנרגיות לעבוד אבל אין ברירה.

 

בקיצור, זהו, מספיק מילים לפעם אחת. נראה אם הפוסט הבא יהיה בעשור הזה או הבא, ואולי עוד תשרה עליי המוזה לברבר עוד קצת כאן.

 

כל טוב

 

אור

שלב תוכן